|
חביב היה עלינו הנערים,לא מאיץ ולא חופז,לא מדרבן לתפילה ממנה
חמקנו תדיר בצאת השבת ולא משים עצמו עומד עלינו בשער בת
רבים,כאותם אחרים כבדי סבר אשר תפילתם-מקנתם
|
לאחר כלות, לא זכרה כיצד היו שפתיו בשפתותיה. רק זאת ידעה -
באוחזו בה עלה בלבה ניחוח נשכח של נואייבה ושמים אדירים, שאותם
כבר לא ידעה עת רבה, נפרשו בה.
|
אסף חש כיצד גופו נדרך. גבר מנוסה היה, אך מבט העינים
והחיוך...
עוד בטרם נעלמה שרה-לאה מעיניו כליל, היו כבר ידיו במותניה של
רחל, שפתיו נשקו לעורפה עוד ועוד בלהט פורץ כמו היתה לו זו
הפעם הראשונה לדעת אשה.
|
במקום בו לא דורכים מלאכים
אין אהבה
|
נשקתי,
כמו לצקת מים על פנייך
|
יקירתי-
היכן לילות בהם שפתיי כסות לגופך?
|
ערוגות עינייך קוראות בי
כמו ורד
|
סימני שריפה
נשימת גלים מתרחקת
ריח מלח ים
התעלסות נשכחת
|
שמי קטיפה שחורים נחו על יער
|
לא, לא נקשתי על הדלת
הנכונה
איחרתי
|
שמש שוקעת בים
מעלה בי
טבילתי בגופך
|
סתיו זועם
מבשר מסעות אליהם לא אצא עוד
|
כי נרצה עבדך אוהב
נרצע בגופך
ל א ה ב ה
|
כי נרצה עבדך אוהב
נרצע בגופך
לאהבה
|
ואני כאן,
רוחץ בגשם ראשון
חורץ לשון
ממתין לערוות אביב
|
נחשול במבצרייך
לשון נחש
זאב ערבות צמא
|
ליטפתי גופך
נגיעות רוחות אלול
עדין נטועות חומו של קיץ
אך כבר חופנות פריו של חורף
|
אני רוקד
את
מותה של אהבתי
|
כל מרכבות כאביי באו אלייך
צמא למים
ירכייך היו שער
עת ידענו סליחה
|
ראיתי
זיתים טבולים בדם
די לי
|
אהובתו מצאה את מותה
כמו קיץ
|
ודהרות דמי לוהבים דרכם
לנתיבות
בהם
אריתי דבש תאנים
|
טמא בלכתי אליך
אמרתי
תחי נפשי
והנה מדבר
|
ימיני בחיקך
ולשוני בשערייך
מה נאוו ידיי
לוטפות חמוקייך
|
חצבתי להבות
אש
ממבואות גופך
הותרתי טל עיניים
אהבתי, אוהבת אמרת
|
אהובה
רוויתי מימייך
כלניות חוויתי בינות
ירכייך
|
שחר טבלתי גופי בגופך
מנהג כלות ערב חופתן
שמש השוקעת בים
רחצתי בך
שיר
|
מוריד הגשם
ומוריד הטל
ענני
|
צעק פתאום ביומי
הפגיע וקרא
בלתי ברור
משנה עתותיו
|
מות הליצן
כמו אובדן אהבתי
עצב איוב
|
ראי
עתה אור שקוף חודר
אין מסתור
ושירתי אליך זרה
כמו וידוי נזירה לשמחת זימה
מאחרת
מאחרת
|
אהבתי אותך
אהבתי אותך כגאונו של ים
כנוף פראי בשחר יום
|
התעוררתי מבוהל
כמו משק פתאומי של צפור מבוהלת
הבטתי במראה-
עדיין אני.
|
וכל-כך רציתי לקום
מקברי עברי
להושיט יד
לבאר, להסביר, לסלוח
לשכוח
|
שרב כבד שלחתי לך
זעקת צפירה
|
חיפשתי מפתחות ליבך
לא מצאתי
כשלתי
ולא כהו עיני
|
פרדס מנעמייך
גפן פוריה
שתלתי
ביכרתיך על פני לאה
לעת מנוחתי
את לי מנחה
|
באתי אליך
רם ונישא
דגלי בראש התורן
חומס יערת הדבש
מלקוח-
שודד.
|
שומע פריחת בשרך
אוזן
לתענוגותייך
|
אחר, עבר זמן ללא מקום
וחציתי את הנהר על אבנים של לב שבור
|
אכזר השיר
סמטת זכרונות
מסרבים פרידה
סכינים נעוצות
|
כי מופלאים היו הזריחות כאור לאהבה
כי עזות היו השקיעות כמצע לתשוקה
כי רחש הנהרות היה פורץ לחושיי
כי ניחוח הפרחים היה כגופך לאחר האהבה
|
אלייך
אני
בעזות אש צהריים
משיג גבולך
|
כלניות פערו ראשיהן כאש לצד הדרך
מביטות בנו כנפקניות צעירות
|
האדמה עדין רטובה הייתה
עלה בה ניחוח מזמין
כלניות פערו ראשיהן כאש לצד הדרך
מביטות בנו כנפקניות צעירות
רומזות, מעכסות ברוח יום
|
ממאן נחמה
כתונת אהבתך לנגד עיניי
טבולה בדמי
שבר שברתי בך
|
שומע צעקת בשרך
עיני
חייט אכזר
|
זה אני
הקורא
לחזור ולרעות
בשדותייך
|
אשה שאמרה
אני
אשה של מילים
שומעת קולות
|
ניצחת ילדה
חמודותייך כידונים בי
צחוקך הד עווני
מלבה
אש געגועיי.
|
ואת
רכה
כל כך רכה
רוכבת סכין חטאיי
ממריאה מבואות אלים
|
ידי תחת ירכה
עירום
שבועה -
אני זקוק לך
לאהבה.
|
ברוך אתה על
שנתת לי
לבוא
בשעריה.
|
שמעתי
שמעתי את רחש הים
בינות ירכייך
גבורתי
סכין חותכת בבשרך
|
את
שאהבה נפשי
משתרעת למעני
פלג זורם
למדבר
|
נסעה עמו לילות אהבה
מרקדת גופה עלי חמתו
|
כמו אף פעם לא הייתי פה
ממש לא הייתי פה
|
בחצר האחורית של יאניס
בערו פרחי גרניום כאש
|
ואהבתי את ריח גופך
ועינייך הרכות לאחר
|
עננים כמו פצע
דיממו מערבה
נושאים חרפה
|
והקראתי לך שירים
שבדיתי מליבי
|
גללתי את השטיח הישן
הגיעה עתו
זה זמן רב
רב מדי
כרוך הוא, מבויש
אין חפץ בו
|
על בגידתך
אכזב בארותיך
חרפת אונך
יתמותך
...
תהום עצבונך
כשלון שליחיך
מותך.
|
שומע עננים
פרחי ברזל
לא מצפים לגשם -
קיץ בשדותיי.
|
סככתי אותך
כברכת כוהנים
חובק, מורה
נושא ידיים
ימיני ללבך
ושמאלי
לשפתיך
|
בשקט באה האהבה
כסגולה נשאה את שמי
בלחש
בקעה ים
תהומות רבים
|
פעם הלכתי בשדות האשה
אשר בך
כשדות אושר
כמשיח מתהווה
מהלך על מים
|
נשקתי עיניך
מלא כים
לומד סימני-
אשה.
|
צוחקת ובוכה
במעלה ההר
"אני גלים,אני גלים"
אמרה
|
וגנך היה אז סוד
נעול
ודמי פטיש מכה
את
קרואה
|
המדבר מדבר אותי
בצווחת נשרים
נבלת ימייך
לכתך
|
חושף גופך
בלהט
כמו דיבוק
כמו לקראת אהבה אסורה
כמו
געגועים המחפשים כתובת
|
פניי לגשם ולרוח
כמו מסיט וילון
|
כמו זריחה במדבר
חושפת אט אט
הכול הכול
|
מפיק צלילים מאת
במאי לערגה
כגלים לחוף
לא ייתמו
|
התזכרי
לילות קיץ
עומד על המדרכה
מתחת לחלונך
נסתר על ידי האזדרכת
נושק לעינייך
|
ראיתי שם גם את
פנייך
אהבה
ושוט חסר
|
כמו להיות אתך
ולהיות לבד
את
כמו טיפות הגשם
|
חייל של אהבה בשדותייך
מנצח ומנוצח
בגדותייך
זו שלנו -
זו גם כן.
|
לא היו בי
ניחומים
ולא לילות
רחומים
כאבי חגרתי עלייך
לא שמחה וגיל
|
כל הדרכים מובילות
לחיקך
ואני
עני למרגלותייך
במרד הלוטפת אשר לך
הד לאהבה
|
איני יודע
פריחת השדה מהלכת עלי שגעון
תמיד אזכור
חותם יצועינו בשדה פרגים
רווים איש את אשה את איש
|
שורש בשרי
כמו רעב אכזר
סימן קריאה
בבשרך
|
פעם
חלון בך
רזייך פרושים לפני
נשמת מנדולינה רכה
היום,
איני רואה פנייך
גופך
נסתרות דרכייך
|
עצוב וקר
כמו ליאונרד כהן
נוגה
בזכרונות "צלסי הוטל"
בירושלים אחרת
ללא ים
|
איני יודע אם אהבה
כוכבים דליתי בך
כמו קריאת שירה
כמו
טעימות יקב
|
עלייתך
מופקרת כחטא
מתוך הגלים
פורשת ידייך ככנפי שחף
גבך לים
את לי
|
כך ראיתי אותך
בתחנה האחרונה
בסתיו רשע וקר
מתרחק מעמך
נושא הבטחה
|
פעם אדמה רחבת לב
מזמינה
מצעדך משולש
שחרית מנחה ערבית
אהבה אהבה אהבה
|
קיץ צעק מהמיית בשרנו
כל הלילה
כל הלילה
|
ופתאום
רעב בחדריי
נישא ממורק עוון
מגלה-
שבת.
|
התדעי,
פרחי חצב בהם סכתי בשרך
מתים
און מהפכות טמנתי בך
אבד
אישה שלי אישה
|
שחר
אל ערוגותייך אישה
ירדתי
לראות פריחת שדותייך
כי הנצו לאור
לרדות ממתקים
דבש בשרך
אור זהב
|
אחר שנים הרבה
מבעד להשתקפות
את
|
התדעי
כבר ירד הגשם הראשון
השקיעות יפות כאשר אהבת
ואני צריך לך
|
משולח בך כנהג לעינוגי הגוף
מתפלל
פתחי לי שער,פתחי לי שער
ומגלה -
עגל זהב.
|
את חיי פרשתי עליך
כטלית
זר ניגונים
חמנית ענק להאיר
צבעים ועוד צבעים
|
כמו הרתה מתוכם
כאבו של עולם
|
וחזר וזרח שמש
וכל שחריי
נמוגו אט אט
ומבעד להם -
את
|
כמו נסוגו ענני האור
מחמתו של חורף
|
אתמול חלמתי
והנה כל אהבותיי קמות
כמו מתפקדות הן
ולנגד עיני
אלומתך קמה גם ניצבה
|
עתה
את
כמו לפתוח קופסת ממתקים -
ריקה, ריקה
|
נגיעה
כמו רגליי יחפות
במדבר רחוק
ידעתי אותך
|
גופי
עכשיו זוכר
כואב
חציית רחובותייך
עדות להכעיס
כמו רוכב ורד תומתך
כמו התראה
לעג לקיץ בשרי -
מתגעגע
מ ת ג ע ג ע.
|
כמו יצאו דחופים קציני תשוקתי
לתור צייד
צופרי בשרי מרעימים
כמו חיים להם משלהם, עצמאיים
|
חוזר אני אל מדבר קוציי
ראה
זנוחה היא
רק שלמתה לגופה
רחם עליה
רחם
זונה של משוררים היא.
|
עיניי מול הים
כשבועת אלמנה
|
צליל חליל הם
דמעות של אלוהים
|
לילה חלמתי אותך
גופך כחולות מדבר
נודד על גופי
|
חסר אותך
כמו להט אוגוסט בחורף
כמו -
עונג הרפיון
אחר האהבה
|
כמו מסע שלא נגמר
מתפלל מזוזת לילותייך עימי
|
חזרתי לאוקטובר 1973
יחף ללא נשק
בשקט שלאחר המתים
|
כמו זריחה שחלפה
זו
החומסת כוכבים
|
ידיי אל דביר תענוגותייך
לשוני לא תחשה
|
איכה ישבה עצבה
שדודת אהבה
מהפכת מילים
טווה חרוזים
רוקעת יקר
|
ענבלים מרקדים והומים
את
לי
שקדים ומתק צוף פרא
את
בי
|
באשר זו שאהבה נפשי
והייתי תהילים לגופה
רחקה ממעוני
|
ירכיי הומות לגופך
חומך נמוג לעורי
להבה מאכלת
בין ביתרייך
|
כלתה נפשי
למבואות מטבחך
לניחוח מסתרייך
תבלין גופך
|
צועק אני לדלתות נעולות
לצופן חסר
מבוך בגידה
חסר מוצא.
|
נותרתי
עם תמונה
כמו רמזור בחדריי
והד צחוקה
|
נגלה עווני
תחת כל עץ רענן
פרושה אהבתי
לטורפים
|
משכת לשוני
לורד שדייך
אש ומי קודש
|
קורא את שמך
באותיות נוכריות
תוהה
האם עדין
חקוקות על עץ הזית
בואכה ירושלים
|
טרוף טורפה
ולא ידעתי
רוחצת בחרפת אונה
עירומה
דומעת בכאב שיריה
|
מצייר לך שמשות
רשיון מלכות
ולעוף
יכולים מלאכים
וכן,
השטן גם.
|
הייתי כאן
כשורש עץ זית-
חשוף.
|
קרעתי מסך המשי אשר
לך
ביד גסה
רגל קשוחה בערוגותייך
הותרתי
יודע אני
פצעתי
|
עם חרב ביד
ירד
ונעץ
בי-בך.
|
חמסתי שאריות אור
לעתיד לבוא
אלם
|
את מסע חטאיי אני הומה בך
כל אשר אספתי
כחול ים, ערפל הרים, גאות אוני
נערה בסמטה
כל אלה נערתי
ממתקים לך
|
לו היית כאן בשחריי
הייתי מתאר לך מעוף
פרפר סגול
יונק צוף
|
לוחש את פנייך
כחומו של יום
|
מנחתי בשערייך הנחתי
לפתחך
כל כולי -
שלך.
|
שדייך היו ניצוצות אש
בריקדות פריז
מהפכה באדום
|
ודחופים יצאו מלאכיי
חמושים חיילי
חסרי מנוח
נורו לבערת חמודותייך
|
כך
באוקטובר צח
רוחץ בגשם
חסר מלאכים
נטוש מתפילה
|
שיר מזמור לעלמה
בכנפיה איוויתי משכן
בצל שדיה
חפצתי מנוח
|
אהבתי את מאדאם בומבה
נערה-אישה
בשמלה סגולה
ראיתיה בורחת משורות שיר השירים
אליי
ואני הענ י-
נוטר חומותיה
|
באיראן מדברים על העשרת אורניום
שיא בטכנולגיה
בככר העיר
קוטעים יד ילד
|
מדבר אל המתים
וכי מה
איני אלא רוח נושבת
קנה סוף
חול נישא
עשן נעלם
|
שותק אני מתוך מים רבים
ציפור פצועה
גורלה נחרץ
ולא ממארב ניצודה
עצבונותיי רוכבים-דוהרים
סוס פרא בשמים
|
שח ההר לנהר
ראה אלה השניים
תזזית גופם
בוקעת אדמתי ומתוכי נהריים
|
את
מקדש ומועד לי
עינייך היכל
|
החסר
חופן מבלי דעת
את החלל לצידי
חלל-
בחסרונך.
|
ואני חשבתי דווקא על אהבה
קראתי בגופך פרקי תהילים
נעימות דוד
הייתי בך
מעל העצים המתים-
חיים
|
עכשיו
כמו רוכב ליריד הבלים
חופים של פחד
רוקד לבד
|
לא פעם
נלאיתי נשוא
געגועיי
|
כמה חפצתי
היות המלח שיבש
בסבך עורב תלתלייך
סבוכים בינות
ירכייך ענבר
|
אדמה קשה
קשה
כאן לא יפרחו פרחים
לא לחש תפילה.
|
נפשי נודדת אותך
בשדות צייד נצחיים
כמהה
|
את לי
מקודשת
בתפוח ניוטון
וחוזר חלילה
|
פורם את קופסת הממתקים
אשר לגופך
משעבד חירותך לאצבעותיי
נוגע
|
בשדות העט והדיו
מערטל
גופך
נשמתך
|
מפליג
משא השתיקה על כתפיי
כעבדות
עולך כבד
מסע לשכחה
והשמש אינה מחייכת, כמו שותפה
כמו טעיתי בתקווה
|
בשורת מרחבים לי הביאה
נגוהות אהבה בלי די
משק גשם ברכות
אשרי הגבר
|
דוסטייבסקי לעניים
בוקר יפה של יולי
והכל מתנפץ לרסיסים
|
דוסטייבסקי לעניים
בוקר יפה של יולי
והכל מתנפץ לרסיסים
|
וזריחת גופי המעונה
מטילה בך
תמונות ומרחבים
דלתות
|
הולך אל הים
רותם שמש לרגליי
אור כוכבים לעיניי
מצרף עצים לחברה
הולך אל הים
|
באתי אלייך
עיר פרזות היית לאוני
סבבתיך שבעה
לשובעה
כל מחמדייך היו לי עדנה
|
כה חפצתי אור
נגוהות לרעות בעיניה
בלבה
לשעבד פרחים לרגליה
לאסור חיוכים למענה
|
הייתי קיץ בגופך
עוד ועוד
התגוששות חמדה
מט תשוקה
|
שוחחתי עם הציפורים
אשר חוזרות כל חורף
לכאן
|
וישא פניו
והנה
בקעת חייו צרה מהכיל
ודמעות נוגעות בדמעות
אחוזים כעצמות יבשות
חיוך אהבה מוות
|
ואני
פרומיתאוס כבול
עפיפון לא רודף
לא צייד
|
ואנו-
טובלים בירדן תשוקה
שועטים למזבח אין מחר
|
שם
קברנו את ליאונרד כהן
הספר והקלטת
שיישארו לעד
|
חורף
קר
הפסקת חשמל
גופה שמיכה לי
|
תשוקתך תער
לא מרחם
חותכת בבשר החי
ראשית קיץ
|
זה עתה
הייתי כציפור דרור
בגופך
לשונך צפע בגופי
|
אני חרש לחגיגות בשרך
אינני ירא את עוצמת השלכת
אני
מחלים
מכאב הדרך שלא נבחרה
|
חלונות היו כשחר
מתחדש
מפץ ליבי
לקראתך
|
הייתי סונטה לכינור גופך
חוזר ואוהב
בעקשנות שיח גל
יונק דבש בחדרייך
|
מגורש מנחלתך
קטוף משדה אהבתנו
הולך
וריח נרקיסים
לעד עימי -
כמו חטא.
|
וימים ירחים ושנים
בליבי אצרתי
ועדיי אלוהים רבים
געגועי אמת
|
חמוקייך תפילות נעדרות
כטרסות אורז בארץ רחוקה
שמש יום במעונך
ולילה כאן
|
מה יפית - אהובה
בחולות מפרץ זר
שרועה לפני ללא חמלה
|
נכר פעמייך בארץ זרה
ארץ אחרת
ראשי על הכר
תר אחרייך בעינים יחפות
רוקד לבד
|
פעם
היית כסוהר על לבי
צופה כוונות בריחה
|
פעם
היית כסוהר על לבי
צופה כוונות בריחה
|
על עוונות וחטאים
בנפש רמה
על חטא ועוון
לעינים קשות
על העדר מילים רצות לטוב
על צחיחות לשון
|
אני פורש על גופך געגועים מתים
כסות מאהבה
|
את עדיין אשה לי
לא יכול אותך
לא יכול בלעדייך
זריחה שקיעה
אהבה געגוע
|
את
כיין אכזר
מחלחלת בתוכי
|
לפעמים
כשריח מדורה נישא
חוזרת אלי ענת לנחמני
הפקר גופה מולי
ושירת עיניה
|
זכרי לי חסד
לפידים וברקים
עת למעונך סרתי
ירכיי חוברות לירכייך
|
מקיש בשערים
גם לחוטא עת לאהבה
מאזין לדם התוגה
מבעד לגשם
ולמבואות הרוח
חשכה
|
היית לי
כמו
נחל ההוחלך לנוח בים
|
לעולם לא אשכח צחוקך
עת ברכתי "ברכת המזון"
על גופך עירום
ואלוהים עדי
עד כמה רוויתי אותך
ועוד אותך
ולא הותרתי
|
פעם
אנסתי שמש למענך
למען ייחם לך
עכשיו
עבד
|
אהבתי אותך
כחטא העגל
זהב ושמש
|
מה אהבתי
פרדה עקשת זו אשר לי
סוררת בנחלתי
פנתה לישון
ואני
מלא חרון.
|
צוחק בסתר
להסתיר את הדמעות
חובט במצבה
מבקש למחוק
שמך
את
|
צפיתי בך
כמו חתול מול ציפור
עירומה
מטיחה בי עיניים
|
אומרים
גלה לנו מכתבך
זה לא נכתב מעולם
אוצר מרירות
שלחהו לחופשי
שלח
|
הייתי כעיוור
גונב זכרונות
ואת
אבדה
|
תמיד
תמיד
תהיי חסרה
בשקע היתום לצדי
שדותיי האבודים
- על משכבי בלילות
|
אהבתי
שמות וסימנים נתת באיבריי
בל יגעו במשיחי
לא חסרת ולו אחד
|
בין כסה לעשור
שומעת קינות עקדה
נשאה אותי
כחמת לשערי העיר
|
דגל אוני
בערוגותייך
נביטת פרא
|
שמעו אוהבים
האזינו יורדי תשוקה
כי שמים נפערו
סדקו נתיב
לאהבה
|
פרומתאוס כבול
קורא
לא
לך.
|
חיפשתי חנייה
ללבי
המסרב
להיגמל
סובבתי עוד ועוד
חומותייך
|
שמעי
אני כלי עצב
איני איש של פנסים גבוהים
געגועיי בוכים
|
ויש,
זמן רב אחר לכתה
מתלהט ברק ענבר
עדות
זכוכית מנופצת
רסיסים שלא נאספו.
|
שעבדתי גלים לך
לזמר
חולות נודדים
לכסות פאר
|
ואני
תמוז בינות ירכייך
חופי יון
להט חול מבקע
ובשרך זקור
|
ולא ידעתי את נפשי
נשקתי
כמו מזוזה בבית יהודי חרד
כל-כולך
ים חדרייך, מבואותייך
|
עתה,
ממלכת צללים
אור מנוכר
|
קר בעולם
מצייר לך ציור
מצייר לך
שמש
|
נדחק מעימך
הולך אל אשה אחרת
|
ביקשת טבילה
כך, בחיוך מבויש
חורף בירושלים
ולא היה לי מקוה לפתחך
|
ניחוח הורד בחדרייך
תשוקה
היותך עימי כאן
קסם
|
רועה בנתיבותייך
מבקע
במעלותייך וירכייך
כזריחת השמש מעל חומות האי
|
כמו בריאה מתחדשת
אני מלאך לוהט במסתרייך
שוב ושוב
ועיניים עיניים עיניים.
|
ואני געגועים לך
אורג מילים
בקשת צבעם
|
מעלה חידודייך
קורבן יחמתי
כנור להמייתך
חלילים לזמר ירכייך
בך
תם
|
האדמה הלוחשת
קוראת
ממעמקים מכוסי אבן
בואה, בואה אלי
|
ורק הלב
מסע לו משלו
כאן, כל כך בפנים
מייחל אהבה.
|
פעם,
הייתי שבת לאהבתך
חג ומועד לבשרך
|
מגלה בך תותי בר
עוד ועוד
קולומבוס תמידי בארצותייך
|
נעלמת מתוך חיי
אוסף שברי הלב
פעם
חשבתי מטפורה בלבד
|
אל תאמין למלאכים
התרחק מחמוקי היער
|
|
|
-אני זה שמאשר
את הסלוגנים
-ואני אחד שמאשר
את הסלוגנים
אין ביננו שום
שום קשר משפחתי. |
|
