[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










אל היוצרים המעריכים את יצחק כהן אור

לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
חביב היה עלינו הנערים,לא מאיץ ולא חופז,לא מדרבן לתפילה ממנה
חמקנו תדיר בצאת השבת ולא משים עצמו עומד עלינו בשער בת
רבים,כאותם אחרים כבדי סבר אשר תפילתם-מקנתם

לאחר כלות, לא זכרה כיצד היו שפתיו בשפתותיה. רק זאת ידעה -
באוחזו בה עלה בלבה ניחוח נשכח של נואייבה ושמים אדירים, שאותם
כבר לא ידעה עת רבה, נפרשו בה.

אסף חש כיצד גופו נדרך. גבר מנוסה היה, אך מבט העינים
והחיוך...
עוד בטרם נעלמה שרה-לאה מעיניו כליל, היו כבר ידיו במותניה של
רחל, שפתיו נשקו לעורפה עוד ועוד בלהט פורץ כמו היתה לו זו
הפעם הראשונה לדעת אשה.


לרשימת יצירות השירה החדשות
במקום בו לא דורכים מלאכים
אין אהבה

נשקתי,
כמו לצקת מים על פנייך

יקירתי-
היכן לילות בהם שפתיי כסות לגופך?

ערוגות עינייך קוראות בי
כמו ורד

את לי עתה
ואן גוך צוחק

נערה,
להרוג את קין

סימני שריפה
נשימת גלים מתרחקת
ריח מלח ים
התעלסות נשכחת

שמי קטיפה שחורים נחו על יער

לא, לא נקשתי על הדלת
הנכונה
איחרתי

שמש שוקעת בים
מעלה בי
טבילתי בגופך

סתיו זועם
מבשר מסעות אליהם לא אצא עוד

כי נרצה עבדך אוהב
נרצע בגופך
לאהבה

כי נרצה עבדך אוהב
נרצע בגופך
ל א ה ב ה

ואני כאן,
רוחץ בגשם ראשון
חורץ לשון
ממתין לערוות אביב

נחשול במבצרייך
לשון נחש
זאב ערבות צמא

ליטפתי גופך
נגיעות רוחות אלול
עדין נטועות חומו של קיץ
אך כבר חופנות פריו של חורף

אני רוקד
את
מותה של אהבתי

כל מרכבות כאביי באו אלייך
צמא למים
ירכייך היו שער
עת ידענו סליחה

ראיתי
זיתים טבולים בדם
די לי

העץ כואב
אותיות
חרטתי בו

אהובתו מצאה את מותה
כמו קיץ

ודהרות דמי לוהבים דרכם
לנתיבות
בהם
אריתי דבש תאנים

טמא בלכתי אליך
אמרתי
תחי נפשי
והנה מדבר

ימיני בחיקך
ולשוני בשערייך
מה נאוו ידיי
לוטפות חמוקייך

חצבתי להבות
אש
ממבואות גופך
הותרתי טל עיניים
אהבתי, אוהבת אמרת

אהובה
רוויתי מימייך
כלניות חוויתי בינות
ירכייך

שחר טבלתי גופי בגופך
מנהג כלות ערב חופתן
שמש השוקעת בים
רחצתי בך
שיר

מוריד הגשם
ומוריד הטל
ענני

צעק פתאום ביומי
הפגיע וקרא
בלתי ברור
משנה עתותיו

מות הליצן
כמו אובדן אהבתי
עצב איוב

ראי
עתה אור שקוף חודר
אין מסתור
ושירתי אליך זרה
כמו וידוי נזירה לשמחת זימה
מאחרת
מאחרת

אהבתי אותך

אהבתי אותך כגאונו של ים
כנוף פראי בשחר יום

התעוררתי מבוהל
כמו משק פתאומי של צפור מבוהלת
הבטתי במראה-
עדיין אני.

וכל-כך רציתי לקום
מקברי עברי
להושיט יד
לבאר, להסביר, לסלוח
לשכוח

שרב כבד שלחתי לך
זעקת צפירה

אותך
כאות
נשא-
על לבבו

חיפשתי מפתחות ליבך
לא מצאתי
כשלתי
ולא כהו עיני

פרדס מנעמייך
גפן פוריה
שתלתי
ביכרתיך על פני לאה
לעת מנוחתי
את לי מנחה

באתי אליך
רם ונישא
דגלי בראש התורן
חומס יערת הדבש
מלקוח-
שודד.

נעלתי את הדלת
והלכתי

שומע פריחת בשרך
אוזן
לתענוגותייך

אכזר השיר
סמטת זכרונות
מסרבים פרידה
סכינים נעוצות

כי מופלאים היו הזריחות כאור לאהבה
כי עזות היו השקיעות כמצע לתשוקה
כי רחש הנהרות היה פורץ לחושיי
כי ניחוח הפרחים היה כגופך לאחר האהבה

אלייך
אני
בעזות אש צהריים
משיג גבולך

כלניות פערו ראשיהן כאש לצד הדרך
מביטות בנו כנפקניות צעירות

האדמה עדין רטובה הייתה
עלה בה ניחוח מזמין
כלניות פערו ראשיהן כאש לצד הדרך
מביטות בנו כנפקניות צעירות
רומזות, מעכסות ברוח יום

ממאן נחמה
כתונת אהבתך לנגד עיניי
טבולה בדמי
שבר שברתי בך

זה אני
הקורא
לחזור ולרעות
בשדותייך

קצרצר
שומע צעקת בשרך
עיני
חייט אכזר

אשה אחרת תצמח בחורף
אולי

אשה שאמרה
אני
אשה של מילים
שומעת קולות

ניצחת ילדה
חמודותייך כידונים בי
צחוקך הד עווני
מלבה
אש געגועיי.

ואת
רכה
כל כך רכה
רוכבת סכין חטאיי
ממריאה מבואות אלים

ידי תחת ירכה
עירום
שבועה -
אני זקוק לך
לאהבה.

ברוך אתה על
שנתת לי
לבוא
בשעריה.

וחייכתי -
את.

שמעתי
שמעתי את רחש הים
בינות ירכייך
גבורתי
סכין חותכת בבשרך

את
שאהבה נפשי
משתרעת למעני
פלג זורם
למדבר

נסעה עמו לילות אהבה
מרקדת גופה עלי חמתו

כמו אף פעם לא הייתי פה
ממש לא הייתי פה

בחצר האחורית של יאניס
בערו פרחי גרניום כאש

ואהבתי את ריח גופך
ועינייך הרכות לאחר

עננים כמו פצע
דיממו מערבה
נושאים חרפה

והקראתי לך שירים
שבדיתי מליבי

רק ריח חיקך
קול קורא לי.

גללתי את השטיח הישן
הגיעה עתו
זה זמן רב
רב מדי
כרוך הוא, מבויש
אין חפץ בו

על בגידתך
אכזב בארותיך
חרפת אונך
יתמותך
...
תהום עצבונך
כשלון שליחיך
מותך.

שומע עננים
פרחי ברזל
לא מצפים לגשם -
קיץ בשדותיי.

סככתי אותך
כברכת כוהנים
חובק, מורה
נושא ידיים
ימיני ללבך
ושמאלי
לשפתיך

בשקט באה האהבה
כסגולה נשאה את שמי
בלחש
בקעה ים
תהומות רבים

פעם הלכתי בשדות האשה
אשר בך
כשדות אושר
כמשיח מתהווה
מהלך על מים

נשקתי עיניך
מלא כים

לומד סימני-
אשה.

צוחקת ובוכה
במעלה ההר
"אני גלים,אני גלים"
אמרה

וגנך היה אז סוד
נעול
ודמי פטיש מכה
את
קרואה

המדבר מדבר אותי
בצווחת נשרים
נבלת ימייך
לכתך

חושף גופך
בלהט
כמו דיבוק
כמו לקראת אהבה אסורה
כמו
געגועים המחפשים כתובת

פניי לגשם ולרוח
כמו מסיט וילון

כמו זריחה במדבר
חושפת אט אט
הכול הכול

מפיק צלילים מאת
במאי לערגה
כגלים לחוף
לא ייתמו

התזכרי
לילות קיץ
עומד על המדרכה
מתחת לחלונך
נסתר על ידי האזדרכת
נושק לעינייך

ראיתי שם גם את
פנייך
אהבה
ושוט חסר

כמו להיות אתך
ולהיות לבד
את
כמו טיפות הגשם

חייל של אהבה בשדותייך
מנצח ומנוצח
בגדותייך
זו שלנו -
זו גם כן.

לא היו בי
ניחומים
ולא לילות
רחומים
כאבי חגרתי עלייך
לא שמחה וגיל

כל הדרכים מובילות
לחיקך
ואני
עני למרגלותייך
במרד הלוטפת אשר לך
הד לאהבה

איני יודע
פריחת השדה מהלכת עלי שגעון
תמיד אזכור
חותם יצועינו בשדה פרגים
רווים איש את אשה את איש

שורש בשרי
כמו רעב אכזר
סימן קריאה
בבשרך

פעם
חלון בך
רזייך פרושים לפני
נשמת מנדולינה רכה
היום,
איני רואה פנייך
גופך
נסתרות דרכייך

עצוב וקר
כמו ליאונרד כהן
נוגה
בזכרונות "צלסי הוטל"
בירושלים אחרת
ללא ים

איני יודע אם אהבה
כוכבים דליתי בך
כמו קריאת שירה
כמו
טעימות יקב

עלייתך
מופקרת כחטא
מתוך הגלים
פורשת ידייך ככנפי שחף
גבך לים
את לי

כך ראיתי אותך
בתחנה האחרונה
בסתיו רשע וקר
מתרחק מעמך
נושא הבטחה

פעם אדמה רחבת לב
מזמינה
מצעדך משולש
שחרית מנחה ערבית
אהבה אהבה אהבה

קיץ צעק מהמיית בשרנו
כל הלילה
כל הלילה

ופתאום
רעב בחדריי
נישא ממורק עוון
מגלה-
שבת.

התדעי,
פרחי חצב בהם סכתי בשרך
מתים
און מהפכות טמנתי בך
אבד
אישה שלי אישה

שחר
אל ערוגותייך אישה
ירדתי
לראות פריחת שדותייך
כי הנצו לאור
לרדות ממתקים
דבש בשרך
אור זהב

אחר שנים הרבה
מבעד להשתקפות

את

התדעי
כבר ירד הגשם הראשון
השקיעות יפות כאשר אהבת
ואני צריך לך

משולח בך כנהג לעינוגי הגוף
מתפלל
פתחי לי שער,פתחי לי שער
ומגלה -
עגל זהב.

את חיי פרשתי עליך
כטלית
זר ניגונים
חמנית ענק להאיר
צבעים ועוד צבעים

ואת אישה
כל כך אישה

כמו הרתה מתוכם
כאבו של עולם

וחזר וזרח שמש
וכל שחריי
נמוגו אט אט
ומבעד להם -
את

כמו נסוגו ענני האור
מחמתו של חורף

אתמול חלמתי
והנה כל אהבותיי קמות
כמו מתפקדות הן
ולנגד עיני
אלומתך קמה גם ניצבה

עתה
את
כמו לפתוח קופסת ממתקים -
ריקה, ריקה

נגיעה
כמו רגליי יחפות
במדבר רחוק
ידעתי אותך

גופי
עכשיו זוכר
כואב
חציית רחובותייך
עדות להכעיס
כמו רוכב ורד תומתך
כמו התראה
לעג לקיץ בשרי -
מתגעגע
מ ת ג ע ג ע.

כמו יצאו דחופים קציני תשוקתי
לתור צייד
צופרי בשרי מרעימים
כמו חיים להם משלהם, עצמאיים

חוזר אני אל מדבר קוציי
ראה
זנוחה היא
רק שלמתה לגופה
רחם עליה
רחם

זונה של משוררים היא.

הרוח נושבת בעצמה
אהובתי

עיניי מול הים
כשבועת אלמנה

צליל חליל הם
דמעות של אלוהים

לילה חלמתי אותך
גופך כחולות מדבר
נודד על גופי

חסר אותך
כמו להט אוגוסט בחורף
כמו -
עונג הרפיון
אחר האהבה

כמו מסע שלא נגמר
מתפלל מזוזת לילותייך עימי

חזרתי לאוקטובר 1973
יחף ללא נשק
בשקט שלאחר המתים

כל כך גשם
כל כך-
את

היום
אקברנה
ללא ברכה

כמו זריחה שחלפה
זו
החומסת כוכבים

ידיי אל דביר תענוגותייך
לשוני לא תחשה

קינה
איכה ישבה עצבה
שדודת אהבה
מהפכת מילים
טווה חרוזים
רוקעת יקר

ענבלים מרקדים והומים
את
לי
שקדים ומתק צוף פרא
את
בי

באשר זו שאהבה נפשי
והייתי תהילים לגופה
רחקה ממעוני

ירכיי הומות לגופך
חומך נמוג לעורי
להבה מאכלת
בין ביתרייך

כלתה נפשי
למבואות מטבחך
לניחוח מסתרייך
תבלין גופך

צועק אני לדלתות נעולות
לצופן חסר
מבוך בגידה
חסר מוצא.

נותרתי
עם תמונה
כמו רמזור בחדריי
והד צחוקה

נגלה עווני
תחת כל עץ רענן
פרושה אהבתי
לטורפים

משכת לשוני
לורד שדייך
אש ומי קודש

קורא את שמך
באותיות נוכריות
תוהה
האם עדין
חקוקות על עץ הזית
בואכה ירושלים

טרוף טורפה
ולא ידעתי
רוחצת בחרפת אונה
עירומה
דומעת בכאב שיריה

מצייר לך שמשות
רשיון מלכות
ולעוף
יכולים מלאכים
וכן,
השטן גם.

מחאה
הייתי כאן
כשורש עץ זית-
חשוף.

קרעתי מסך המשי אשר
לך
ביד גסה
רגל קשוחה בערוגותייך
הותרתי
יודע אני
פצעתי

עם חרב ביד
ירד
ונעץ
בי-בך.

חמסתי שאריות אור
לעתיד לבוא
אלם

את מסע חטאיי אני הומה בך
כל אשר אספתי
כחול ים, ערפל הרים, גאות אוני
נערה בסמטה
כל אלה נערתי
ממתקים לך

לו היית כאן בשחריי
הייתי מתאר לך מעוף
פרפר סגול
יונק צוף

לוחש את פנייך
כחומו של יום

מנחתי בשערייך הנחתי
לפתחך
כל כולי -
שלך.

שדייך היו ניצוצות אש
בריקדות פריז
מהפכה באדום

ודחופים יצאו מלאכיי
חמושים חיילי
חסרי מנוח
נורו לבערת חמודותייך

כך
באוקטובר צח
רוחץ בגשם
חסר מלאכים
נטוש מתפילה

שיר מזמור לעלמה
בכנפיה איוויתי משכן
בצל שדיה
חפצתי מנוח

אהבתי את מאדאם בומבה
נערה-אישה
בשמלה סגולה
ראיתיה בורחת משורות שיר השירים
אליי
ואני הענ י-
נוטר חומותיה

באיראן מדברים על העשרת אורניום
שיא בטכנולגיה
בככר העיר
קוטעים יד ילד

ייסורים
מדבר אל המתים
וכי מה
איני אלא רוח נושבת
קנה סוף
חול נישא
עשן נעלם

שותק אני מתוך מים רבים
ציפור פצועה
גורלה נחרץ
ולא ממארב ניצודה
עצבונותיי רוכבים-דוהרים
סוס פרא בשמים

שח ההר לנהר
ראה אלה השניים
תזזית גופם
בוקעת אדמתי ומתוכי נהריים

את
מקדש ומועד לי
עינייך היכל

החסר
חופן מבלי דעת
את החלל לצידי
חלל-
בחסרונך.

ואני חשבתי דווקא על אהבה
קראתי בגופך פרקי תהילים
נעימות דוד
הייתי בך
מעל העצים המתים-
חיים

עכשיו
כמו רוכב ליריד הבלים
חופים של פחד
רוקד לבד

לא פעם
נלאיתי נשוא
געגועיי

כמה חפצתי
היות המלח שיבש
בסבך עורב תלתלייך
סבוכים בינות
ירכייך ענבר

אדמה קשה
קשה
כאן לא יפרחו פרחים
לא לחש תפילה.

נפשי נודדת אותך
בשדות צייד נצחיים
כמהה

את לי
מקודשת
בתפוח ניוטון
וחוזר חלילה

פורם את קופסת הממתקים
אשר לגופך
משעבד חירותך לאצבעותיי
נוגע

ארספואטיקה
בשדות העט והדיו
מערטל
גופך
נשמתך

מפליג
משא השתיקה על כתפיי
כעבדות
עולך כבד
מסע לשכחה
והשמש אינה מחייכת, כמו שותפה
כמו טעיתי בתקווה

בשורת מרחבים לי הביאה
נגוהות אהבה בלי די
משק גשם ברכות
אשרי הגבר

דוסטייבסקי לעניים
בוקר יפה של יולי
והכל מתנפץ לרסיסים

דוסטייבסקי לעניים
בוקר יפה של יולי
והכל מתנפץ לרסיסים

וזריחת גופי המעונה
מטילה בך
תמונות ומרחבים
דלתות

הולך אל הים
רותם שמש לרגליי
אור כוכבים לעיניי
מצרף עצים לחברה
הולך אל הים

באתי אלייך
עיר פרזות היית לאוני
סבבתיך שבעה
לשובעה
כל מחמדייך היו לי עדנה

כה חפצתי אור
נגוהות לרעות בעיניה
בלבה
לשעבד פרחים לרגליה
לאסור חיוכים למענה

הייתי קיץ בגופך
עוד ועוד
התגוששות חמדה
מט תשוקה

שוחחתי עם הציפורים
אשר חוזרות כל חורף
לכאן

וישא פניו
והנה
בקעת חייו צרה מהכיל
ודמעות נוגעות בדמעות
אחוזים כעצמות יבשות
חיוך אהבה מוות

קשת גופי
הומה במיתרייך

אהבה
ואני
פרומיתאוס כבול
עפיפון לא רודף
לא צייד

ואנו-
טובלים בירדן תשוקה
שועטים למזבח אין מחר

שם
קברנו את ליאונרד כהן
הספר והקלטת
שיישארו לעד

חורף
קר
הפסקת חשמל
גופה שמיכה לי

תשוקתך תער
לא מרחם
חותכת בבשר החי
ראשית קיץ

ריו
את
לעניי אהבה

זה עתה
הייתי כציפור דרור
בגופך
לשונך צפע בגופי

חלונות היו כשחר
מתחדש
מפץ ליבי
לקראתך

הייתי סונטה לכינור גופך
חוזר ואוהב
בעקשנות שיח גל
יונק דבש בחדרייך

מגורש מנחלתך
קטוף משדה אהבתנו
הולך
וריח נרקיסים
לעד עימי -
כמו חטא.

וימים ירחים ושנים
בליבי אצרתי
ועדיי אלוהים רבים
געגועי אמת

חמוקייך תפילות נעדרות
כטרסות אורז בארץ רחוקה
שמש יום במעונך
ולילה כאן

נתתי
רדיתי
דבש אהבה

מה יפית - אהובה
בחולות מפרץ זר
שרועה לפני ללא חמלה

נכר פעמייך בארץ זרה
ארץ אחרת
ראשי על הכר
תר אחרייך בעינים יחפות
רוקד לבד

פעם
היית כסוהר על לבי
צופה כוונות בריחה

פעם
היית כסוהר על לבי
צופה כוונות בריחה

פורש טלית על גופך

על עוונות וחטאים
בנפש רמה
על חטא ועוון
לעינים קשות
על העדר מילים רצות לטוב
על צחיחות לשון

אני פורש על גופך געגועים מתים
כסות מאהבה

את עדיין אשה לי
לא יכול אותך
לא יכול בלעדייך
זריחה שקיעה
אהבה געגוע

את
כיין אכזר
מחלחלת בתוכי

לפעמים
כשריח מדורה נישא
חוזרת אלי ענת לנחמני
הפקר גופה מולי
ושירת עיניה

זכרי לי חסד
לפידים וברקים
עת למעונך סרתי
ירכיי חוברות לירכייך

מקיש בשערים
גם לחוטא עת לאהבה
מאזין לדם התוגה
מבעד לגשם
ולמבואות הרוח
חשכה

היית לי
כמו
נחל ההוחלך לנוח בים

געגוע
לעולם לא אשכח צחוקך
עת ברכתי "ברכת המזון"
על גופך עירום
ואלוהים עדי
עד כמה רוויתי אותך
ועוד אותך
ולא הותרתי

פעם
אנסתי שמש למענך
למען ייחם לך
עכשיו
עבד

אהבתי אותך
כחטא העגל
זהב ושמש

מה אהבתי
פרדה עקשת זו אשר לי
סוררת בנחלתי
פנתה לישון
ואני
מלא חרון.

צוחק בסתר
להסתיר את הדמעות
חובט במצבה
מבקש למחוק
שמך
את

את-לי
התגלות חוזרת.

פתאום
נפתח הים

צפיתי בך
כמו חתול מול ציפור
עירומה
מטיחה בי עיניים

אומרים
גלה לנו מכתבך
זה לא נכתב מעולם
אוצר מרירות
שלחהו לחופשי
שלח

הייתי כעיוור
גונב זכרונות
ואת
אבדה

תמיד
תמיד
תהיי חסרה
בשקע היתום לצדי
שדותיי האבודים
- על משכבי בלילות

אהבתי
שמות וסימנים נתת באיבריי
בל יגעו במשיחי
לא חסרת ולו אחד

בין כסה לעשור
שומעת קינות עקדה
נשאה אותי
כחמת לשערי העיר

דגל אוני
בערוגותייך
נביטת פרא

שמעו אוהבים
האזינו יורדי תשוקה
כי שמים נפערו
סדקו נתיב
לאהבה

פרומתאוס כבול
קורא
לא
לך.

חיפשתי חנייה
ללבי
המסרב
להיגמל
סובבתי עוד ועוד
חומותייך

שמעי
אני כלי עצב
איני איש של פנסים גבוהים
געגועיי בוכים

ויש,
זמן רב אחר לכתה
מתלהט ברק ענבר
עדות
זכוכית מנופצת
רסיסים שלא נאספו.

שעבדתי גלים לך
לזמר
חולות נודדים
לכסות פאר

ואני
תמוז בינות ירכייך
חופי יון
להט חול מבקע
ובשרך זקור

הולך.
אני התחנה הנטושה

ולא ידעתי את נפשי
נשקתי
כמו מזוזה בבית יהודי חרד
כל-כולך
ים חדרייך, מבואותייך

רטוב
שבועה על גופך

עתה,
ממלכת צללים
אור מנוכר

קר בעולם
מצייר לך ציור
מצייר לך
שמש

נדחק מעימך
הולך אל אשה אחרת

ביקשת טבילה
כך, בחיוך מבויש
חורף בירושלים
ולא היה לי מקוה לפתחך

ניחוח הורד בחדרייך
תשוקה
היותך עימי כאן
קסם

רועה בנתיבותייך
מבקע
במעלותייך וירכייך
כזריחת השמש מעל חומות האי

כמו בריאה מתחדשת
אני מלאך לוהט במסתרייך
שוב ושוב
ועיניים עיניים עיניים.

ואני געגועים לך
אורג מילים
בקשת צבעם

מעלה חידודייך
קורבן יחמתי
כנור להמייתך
חלילים לזמר ירכייך

בך
תם

האדמה הלוחשת
קוראת
ממעמקים מכוסי אבן
בואה, בואה אלי

ורק הלב
מסע לו משלו
כאן, כל כך בפנים
מייחל אהבה.

פעם,
הייתי שבת לאהבתך
חג ומועד לבשרך

מגלה בך תותי בר
עוד ועוד
קולומבוס תמידי בארצותייך

נעלמת מתוך חיי
אוסף שברי הלב
פעם
חשבתי מטפורה בלבד


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
אל תאמין למלאכים
התרחק מחמוקי היער




לא שומעים
אתכם!
יותר חזק!
הכי חזק!
קצת יותר חזק!
ממש ממש ממש
חזק!
יותר חלש! הכי
חלש!
על הירח!
כדור פורח!








זונה עם לקוחות
קבועים.


תרומה לבמה





יוצר מס' 69197. בבמה מאז 3/6/06 14:33

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ליצחק כהן אור
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה