|
שעת דמדומים. כתמים אדמדמים-חומים ממלאים אט אט את חדרה. היא
נושכת את קצה העט ומנסה להיזכר. שתי רשימות מונחות מולה -
"אנשים שאסור לשכוח".
|
אתה יושב מולי. עיניים ירוקות בתוך מסגרת ריסים שחורה. העיניים
האלה שלך, כל כך הרבה חוכמה יש בהן ובאותה המידה - כאב.
מסתכלת בהן וחושבת שכנראה צדק קהלת כשאמר "יוסיף דעת יוסיף
מכאוב".
|
כמו בטקס לוויה של מת הודי
מטהרת
אך לא אותך הפעם
אזכך
את עצמי
ממך
|
מגלה כי לשנוא יותר קל
מאשר לא לדעת
|
שוב נפלת אל תוך הבור
שוב הפלת עצמך
|
ואת חשבת שכל כך מוזר
כי דווקא ברגע בו החושך מתחיל
והיום כבר נגמר
נותנים לך תקווה
לאור
של מחר
|
תקווה ויאוש
מתערבים זה בזה
הגיון וריגוש
מתנגדים זה לזה
|
כמו בזרדים יבשים
את נאחזת בה
|
יש לך כתובת
אך את הדרך אינך יודעת
לא ציידו אותך במפה
לא, אין מונית שתיקח אותך לשם
|
ישבת אתמול מולי
מראה של עצמי
בימים אחרים
|
על צוק גבוה
מבולבלת
שואלת
|
היא מתה כבר עשרים שנים
מאז הפעם ההיא
הראשונה
הם בנו להם חיים
נישאו
לאחד מהם אפילו יש ילדה
|
פעם ידענו לדבר
היו לנו מילים
|
בובת חרסינה
בתוך כדור של בדולח
|
מסגרת מזהב
לציור בצבעים אפורים
|
ותעלי על מזבח
האשם
החטאת
הנדבה
|
אך במדבר בדידותנו
רק בקבוק אחד יכול להרוות צמאוננו
|
"אדם-
תבנית נוף מולדתו"
וכשמולדתו נלקחת ממנו
בעל כורחו
|
קוראים לה חווה
היא נשואה שנתיים וחודשיים
יש לה ילד אחד
כמעט והיו לה שניים
|
|
|
חבובוניק זו
אחלה דרך לזלזל
באדם מבלי ממש
להראות לו את
זה,
לדוגמא:
"חבובוניק מה
אתה רוצה?"
או:
"חבובוניקית
כמה זה
בעמידה?"
או:
"חבובוניק אין
לך הוכחות ואני
לא מדבר בלי
העו"ד שלי,
ברור!?
זה שאתה לובש
מדים זה לא אומר
כלום, גם אנטואן
לאחד לבש פעם
מדים, זה נותן
לו משהו היום?
מקסימום הנחה
בחניה של
שגרירות צרפת
באו"ם."
יאשה חבובניק
בפני עצמו. |
|
