[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









ICQ 197439476 197439476
עד היום הוא נאבק בעצמו, מוריד ממנו לאט לאט את
השכבות שהחברה יצרה לו, בשביל למצוא את הגרעין
הטהור, שקוראים לו, עצמו.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
זכרונות
ובעניין הסמים אני גאה... באמת שאני גאה...
אני גאה שאני משתמש בסמים קלים... מה הבעיה?
מצוין... אחלה דבר... לפני הופעות וזה.
ואני גם מכור למשקאות אנרגיה... אז מה? טירוף... זה כיף.
אז יודעים מה? עזבתי את בית ההורים, הם שמחים בהצלחה שלי...

זכרונות
לבד.
ישב והצית לעצמו סיגריה, עם מצית.
במקרה הייתה לידו קופסת גפרורים,
הוא תמיד אהב לשחק עם גפרורים,
פתח אותה, בתוכה היו 2 גפרורים, ספור.

היצור הקטן הירוק בהה בי כאילו זה ברור.
כיווצתי את עיניי, אולי אני מדמיין, היה כבר מאוחר,
ואמרתי,
"מה אתה עושה פה?"
בזמן שחיכיתי לתשובה כבר הייתי בטוח שאני משוגע,
עד שהוא ענה:
"ככה אתה יושב פה."
הוא לא אמר את זה בשאלה, אבל עניתי:
"זה הבית שלי."

כי מה יחשבו עליו שם, כנראה שחשוב לו מה יחשבו,
אבל, הוא לא יודע אם באמת חשוב לו,
הוא אף פעם לא חשב על זה...

זכרונות
אנשים עוברים באופן שוטף... חלק בטלפון, חלק מחייכים, חלק
שבוזים.. חלק ממהרים, חלק לוקחים ת'זמן.. חלק מעיפים מבט להוא
שיושב בתחנה לבד וחלק כאילו לא קיים...
ככה מדליק סיגריה, אולי ככה הוא ירגיש פחות בודד...
מעשן שואף מוציא ת'עשן, באמת עושה לו טוב...

לאט לאט עבר יום לאיטו, עוד יומיים, והנה שבוע עבר... חודש,
השנה התחלפה לה...
הלוחות שנה במטבח מתחלפים...
מן הרגשה כזו שהכל עובר לאט כל-כך, אך כשהוא מסתכל אחורה,
הוא מרגיש שהכל עבר מהר כל-כך, זו הריקנות, שפשוט מותירה לו
שנים ללא זיכרונות.

הרחוב שומם, ריק מאדם, שתיקה צורמת באוויר,
מדי פעם עובר בחור או בחורה מנגד, וכלום, אפילו מבט אסור.
הוא באמת לא מבין איך הלבד הזה מתקיים במקום כזה.
באמת שחבל...
הבדידות גדלה, גדלה, ולא מפסיקה לגדול בתוכו, במיוחד ברגעים
אלו.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
הגורל קבע לכל אחד מאיתנו את הייעוד,
אבל מה אם אתה מרגיש שזה לא אתה? והוא טעה?
אז מה עכשיו, תנסה בכוחות עצמך ותיקח את הסיכון?
כי משם הגורל אומר לך, "לא בדרך שלי? קח תסתכן בעצמך אני לא
אהיה שם בשבילך".
אז מעטים האנשים שיסתכנו.

זכרונות
תמיד היינו אוהבים לשבת ולצפות בשקיעה.
אני לא יודע למה, אבל תמיד השקיעה בימי שישי יפה יותר,
וכל פעם מחדש מתפלאים מיופיה של השקיעה ומשלל צבעיה.
אומרים לה עד כמה היא יפה,
היא מסמיקה, והצבע הורוד מתחזק עוד יותר.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
וכך אשכיבך לישון... אחבק את כולך... אלטף את לבך, אנשק את
לחייך...
לא אנסה אפילו להירדם... לחשוב שעד לפני רגע, לבי בער.




"קן לציפור בין
העצים"

מילא אם הקן היה
על העצים, או
בין הענפים, אבל
אם הוא בין
העצים...

הוא לא אמור
ליפול?


תרומה לבמה





יוצר מס' 69409. בבמה מאז 5/8/06 21:38

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לינון עזרא
© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה