|
"שירים?! של גבר?!", תמהה האישה בשמלה האדומה, "אז
הוא הומו או סתם לא שפוי?"
"סתם לא שפוי", ענה לה הסוהר במשקפי השמש, "מאות
חוקרים בודקים את המקרה שלו. גבר, סטרייט, לא עני,
לא עשיר, בלי שום נסיבות מקלות אוהב לכתוב שירים."
האיש התחיל להזיע.
"איום ונורא! איום ונורא!", אמרה האישה ופלטה אנחה,
"תיכף תגיד לי שהוא גם כותב מחזות..." האישה הזיעה
אף היא.
"לא רק זה." אמר הסוהר וייאוש בקולו "הוא גם כותב
סיפורים."
"אוי ואבוי, תיכף תגיד לי שהוא עוד מתגאה בשטויות
שלו.", אמרה האישה, יודעת את התשובה.
"פשוט מחריד!" אמר הסוהר בגועל.
"איום" אמרה האישה.
"נורא" אמר הסוהר.
"איום ונורא" אמרה האישה.
"נורא ואיום" אמר הסוהר.
"לא יכול להיות יותר גרוע מזה" פלטה האישה.
"יכול להיות יותר גרוע מזה." אמר הסוהר וחיוך ציני
על פניו.
"לא יתכן!" אמרה האישה.
"יתכן." אמר הסוהר.
"מה?" שאלה האישה, מצפה לנורא מכל
"למטה" אמר הסוהר.
"מה למטה?" שאלה האישה, יודעת את התשובה.
"כל הזבל שהוא כתב, למטה." חייך הסוהר חיוך ציני.
וצ'ארלס נולד בית שימוש. כל אחד וגורלו הוא. יש כאלה שנולדו
בראד פיט, יש ויקי כנפו ויש בתי שימוש, הוא תמיד השתייך לסוג
השלישי. יותר מהכל היה צ'ארלס בית שימוש.
|
בן-ציון בנה בקלות מכשירים אך בכל הקשור לבניית קשר היה אובד
עצות לחלוטין. "מדוע איש מעולם לא המציא ספר הוראות לדברים
הללו?" קיטר לעצמו בייאוש. "כדי להרכיב שולחן של שני חלקים
מוציאים חוברת מפורטת ומדוקדקת, אך בשביל לכבוש אישה אין אפילו
עלון הסברה פשוט."
|
הברווזון המכוער חזר בשמחה אל אחיו הברווזונים ואמר להם, "אני
אהיה ברבור, ברבור יפיפה, עוד תראו..." וראה אותם צוחקים מול
עיניו. "אתה תהיה ברבור? אם אתה תהיה ברבור אז אני יהיה נילס
הולגרסון."
|
אפרים הסתכל על לילך. לאחר שנים של שגרת ברידג' ותה הרגיש
שינוי בחייו, לא יאמן איך יכולה להשתנות השגרה בעזרת ילדה קטנה
עם עיניים בוהקות שמביטות רק בך.
לילך הסתכלה על אפרים, "סבא" אמרה בקולה הרך, "ספר לי סיפור".
|
ואני בוהה בה בטלוויזיה, והיא נראית כל-כך עלובה, כל-כך אפורה
ובעיקר כל-כך שונה מאותה בחורה זוהרת שהכרתי.
|
ינון: ופתאום אני לבדי, רק אני פה. אני מאוד מסוכן, ישן כבר
חצי שנה, הרעש הרדים אותו, ועכשיו שקט, שקט מדי, כמו אז.
אני: בוקר טוב.
ינון: (נבהל)התעוררת...
|
וכאן הסרט מתחיל, ילד קטן שזורק באובססיביות אל הסל ומשדר
לעצמו את המשחק, "ינון לשלוש, וזה בפנים", הילד הקטן צועק ורץ
בהתלהבות אל הקהל הדמיוני שבא לצפות רק בו
|
"חכו רגע!" אתה מנסה לצעוק לגלים, "אני צריך הפסקה, אני צריך
קרקע להיאחז בה." אתה שוחה בשארית כוחותיך מעלה ולוקח אוויר.
'חייבים להחזיק את הראש מעל המים, אסור לשקוע שנית!', אתה חושב
לעצמך.
|
ניצה רקדה שם, לא כל-כך שיכורה אך גם לא כל-כך יפה, בכלל נראה
היה שלא-כל-כך הוא שם הרבה יותר הולם בשבילה מניצה. אך אתה
והקנגורו בשלב זה לא יכולתם להרשות לעצמכם להיות אניני טעם -
כשבחוץ מבול, גם הבקתה הכי טחובה היא גן-עדן חמים.
|
ביום בהיר אחד, ללא שום סיבה נראית לעין, תלה מוטי את עצמו על
עץ ירוק ליד קן של ציפורים מצייצות.השמש זרחה, השיטה פרחה
ומוטי נחנק. דבר מותו נודע רק שלוש שעות לאחר מכן לאחר שראתה
אמו את המחזה הסוריאליסטי של ציפורים המקננות באין מפריע בעץ
בו תלויה הגופה של בנה
|
אוזן ממשיכה לשמוע
חדשות על קור ורוע
ראש בוחר את מה תוכל הבטן לעכל
|
אל תעצור עד שתגיע
ויראה כל העולם
עוד אחד אשר הפתיע
ממש כמו כולם.
|
אימא, איפה דני?
שאל אלון את אמו.
אימא, אני מתגעגע לדני
הביט בה אלון ודמעה על לחיו.
|
אלפי ידידים, מליוני מכרים
אך כל כך לבד
בין כל האנשים
אין חבר אמיתי, אין אחד
|
אתמול לכיתה הגיעה ילדה
ילדה חדשה ומאוד נחמדה
אך לא לכולם היא כך נראתה
להם נראתה היא כמו ממוטה
|
זקוקים לגוף שימלא את הריק שבנפש
צריכים בשר שירגיע את הרעב למגע
צריכים קצת רוק שיחטא את כל פצעי התוגה
צריכים חיוך שלצער תהיה הפוגה
|
והמדים מכסים על הכל
מסמאים את העין מלראות
איך בחושך המשקר משכר גופך מבשר לך על עולם חדש
|
"אהלן, מה קורה?", אתה אליה אז פולט
יש מפגש חסר יחוד כעת
"בסדר, מה נשמע?", היא אליך מגיבה
והולכת בלי לשמוע את התשובה
|
ואז ביום בהיר אחד הוא יגיע אליך
הנסיך על הסוס הלבן והמהיר
חצי מגולח, מחטט באף והוא קרב אל שפתיך
מתקדם בתשוקה ומזיל ריר
|
אחרי שיתפזרו כולם לישון
ואחרי שיעלם לו הביחד.
הוא יחליט פתאום אלי להצטרף
יגיד-שלום, אני הפחד
|
זה התחיל בשני הורים
עליזים וצעירים
שהקימו בשבילי
את המשפחה שלי
|
מחייכת וחולמת, מעבירה את הזמן.
היא חולמת על מקום רחוק, רחוק מכאן.
משרבטת היא בשקט ים מלא תקוות.
בינתיים רק נשאר לשבת ולחכות.
|
אהובתי הלילית וידידתי היומית
מגע ידייך לא אחוש
מתיקות שפתייך לא אטעם
את חייך הסוערים וחסרי כל המימוש
לא תדעי את לעולם
|
והיא צופה בהם עוברים
מול החומות של ארמונה
לו לשנייה היו רואים
את הדמעה על חלונה
|
והטבע צוחק וממשיך בשלו,
זעקות ההסתה לא ישתיקו את ציוץ הציפורים.
מדוע לטבול בדם אם אפשר לטבול בבוץ?
תוהה הקרפדה עם שריקת הכדורים.
|
זה כמו לראות רכבת דוהרת מול תינוק
כשהוא בוכה בפחד ואתה כה רחוק.
|
וונדי, את הסתכלת אל החלון
וונדי, את הסטת את הוילון
את דמיינת שאין עוד מלחמה
והתרסקת על האדמה
|
וכבר אז בילדותך גילו לך את הסוף,
הגיבור ימות השאלה רק מתי.
כל הנצח הנפלא הזה כל-כך בר חלוף,
ואין תרופה לחייך וחיי.
|
יום חדש עומד בפתח ואתה מוכן
לבחור לך גורל באריזות הצלופן.
הוא עטוף במתנה ולא ממתין לאיש
אז קח לך גורל תפסיק לחשוב ורק תרגיש.
|
ביום אביבי, כשהאור אט יצא
גילתה ישראלה בחדר פצצה.
פצצה איומה מפחידה וגדולה,
ישראלה שלנו ממש נבהלה.
|
כשנולדתי שיחקתי באש
בקרבות כוחי אז הותש
בין חייל צעצוע לדובי עיקש
היו אז תגרות של ממש
|
הנה השירה חסרת המהות
כן, סוף סוף שירינו מוכן
מטאפורות שחוקות במסווה משמעות
נמרחות על הדף הלבן
|
כשתוריד את המים ותהיה שוב נקי
הוא יתחיל בעוד יום עבודה.
ינקה, יחטא, יקרצף וישטוף
כדי שאתה תישאר לא מודע
|
אלי, אלי
לא יחזור לעולם
בחול ובים, תוקפים גנרלים
ויורים לשמיים
את תפילת הדם
|
והיום זה יומנו האחרון ביחד
את עוברת דירה לחיק זכרונותיי.
וכשתעלי על מטוס אקונן על מותך
אקונן על מותה של אישה בחיי.
|
כשאני לבד בסוף היום
עוצם עיניי ומנסה לחלום
על הכלום שהיה לי היום ואתמול
מנסה לעצום את חיי ולברוח כדי לא ליפול.
|
על נקודה בציר הזמן
רחוק עשרים דקות מכאן
אדם שחור רב עם לבן
היה שם איזשהו עניין
אני זוכר התחילו צעקות
עברו מאז עשרים דקות
|
אז רגע לפני שהכל הופך להיות עבר
תנסה להזכר מה ממך נשאר בעולם האפור הזה
|
אז, כשכבר לא ישאר לך יותר לאן לברוח
ותהיה שבוי בתוך הכלום המשתק
תחפש לך
חסר אונים
נתיב, דרך, מפלט
ולא תמצא דבר
|
הם עומדים שם בקהל וצופים בקלונך, ואתה מתוודה על הכל - "אשם!
אשם! אשם!" אתה צועק, "שגיתי, חטאתי ואכזבתי, בעיקר אכזבתי...
אתכם."
|
עשן עולה מן הגבעה החרבה ומשתלב בעשן הסיגריות של החיילים
התשושים והמשועממים. בהתחלה זה היה מלהיב להפגיז אויבים
אמיתיים, אחרי שעד עכשיו רק הפגיזו מטרות קרטון, אחר כך הרבה
פחות. מאז הפגזים הפכו לרעש שמציק להם באוזן, עוד מטרד בין
הזבובים והיתושים.
|
אני שומע את גלי עטרי שרה וכל משפט שלה נשמע יותר סוריאליסטי,
יותר לא אמיתי על רקע הבומים. אבל למה אני שומע בומים? האם אני
במלחמה? ואם אני במלחמה אז איך הגיעה לפה גלי עטרי?
|
בלילה בלילה, באין איש מרגיש בשינוי, הופך ינון, עוד איש סתמי,
בין מיליארדי אנשים סתמיים וחסרי ייחוד, לדוגמן. לא, פרצופו
עדיין אינו מבשר טובות ויופיו עדיין אינו זוהר. אך אין זה
משנה, לא פנים הוא מדגמן, הוא מדגמן רגשות. הולך על מסלול
הדוגמנות האנושי, בעזרת א
|
כבר בפעילות המבצעית הראשונה שלי עשיתי במכנסיים. היה זה בגיל
חמש כאשר רדף אחרי צל אכזרי בלילה חשוך וקר. בוכה והיסטרי רצתי
ככל שיכולתי הביתה, אך הוא לא ויתר, וככל שהגברתי את הקצב
הגביר אף הוא.
|
השעון מתקתק. עוד שניה ועוד שניה עוברות. רגעים שלמים חולפים
וחומקים מחיי. ואני הרי יודע שהחיים קצרים וחייבים לנצל כל
רגע, אבל מה כבר יש לנצל?
|
ואני מטייל לי באושוויץ. הולך בין המדשאות המטופחות, מביט
בעצים המושלגים ומקשיב לציפורים המצייצות. הכל נראה כל כך
שגרתי, כל כך רגיל, אפילו בתים משקיפים על הגדרות.
|
כמו שכל שחקן מעדיף את ההצגה על החזרות, וכמו שכל כדורגלן
מעדיף את המשחק על האימונים כך מעדיף החייל את המלחמה על השקט.
|
"אני לא רואה טלוויזיה" אמרה יעל ובין לבין עצרה את עצמה כדי
לבכות עוד. "כשהייתי בת שמונה נתקעתי בכורסא של הטלוויזיה
ובכיתי, ואח שלי, במקום לעזור לי הוא צעק עלי שאני מסתירה לו,
מאז אני לא מתקרבת למכשיר הזה, הוא הורס אנשים." הבכי שלה רק
גבר.
|
היא:... על מה אתה מדבר?
הוא: מה זה משנה? אני מדבר, נכון? יש שיחה! אנחנו מדברים ביננו
על הא ועל דא והזמן עובר ביחד.
|
להקיא (שרמנטי ובעל פאסון): שלום שלום לכם, זהו עוד פרק
בתוכנית המציאות שעולה על כל דמיון, "אתה חייב למות עלי". אני,
להקיא אבני, הגבר השרמנטי ביותר שמדבר עברית, אציג לפניכם היום
את שלוש המועמדים הסופיים במחסום ואתם, הקהל בבית, תקבעו מי
יזכה לחיות ומי תוכלו
|
בחור: אז בשביל מה באת לפה? בשביל המוסיקה?!
בחורה: מה כל-כך מפתיע?
בחור: בשביל המוסיקה טרחת לבוא עם מחשוף שבקושי מסתיר את
הפטמה? בשביל המוסיקה איפרת את הפנים שלך כאילו יצאת למלחמה?נו
באמת, גברת... את פה כדי למצוא זיון!
|
הוא: להכין לך את אותו הקפה כמו תמיד?
אני: טיפה יותר חזק, בא לי חזק.
הוא: טוב אין לי בעיה עם זה, רק תזכור שזה בתשלום.
אני: הקפה בתשלום?
הוא: הכל בתשלום.
אני: אז זה כולל את הקפה?
|
כלבויניק: ואדם שקירח, נראה רע, ונתמך על ידי אישה מה יש לו?
שפריצנה: (לא מבינה) חברה?
כלבויניק: סרטן, שפריצנה, סרטן יש לו.
שפריצנה: אה. ואדם שלא קירח , לא נראה רע ולא נתמך על ידי
אישה, יש לו כלב?
|
ווינסטון: אתם לא שפויים...
הלן: לא שפויים?(צוחקת) כולם חושבים את הדעה הנכונה, החכמה.
איש אחד חושב בצורה מוזרה ולא הגיונית והוא קורה לכל האחרים לא
שפויים, ייקח הרבה מאוד זמן לתקן אותך.
|
עיתונאי א': מה יש לך להגיד לכבוד מותך?
חייל: אני רוצה לחיות.
עיתונאי א': האם אתה מת למען ארצנו?
חייל: אני לא מת.
(עיתונאי ב' מגיע)
עיתונאי ב': מישהו מת...מי? אתה?(שואל את עיתונאי א')
עיתונאי א': הוא.
חייל: אני לא מת!!!
|
מספר: והקיץ נגמר והתחילה השנה
ויוסף בן משה בא לפעולה ראשונה
שם דיברו על מה שקורה כל שנה, כרגיל
כאשר שנת הלימודים מסרבת להתחיל
כי מורים שבזכויותיהם פוגעים תמידית
מחליטים את שנת הלימודים להשבית
|
ביביהו: החלטנו להרחיב את המדיניות הממשלתית בשטחים אל עבר
הבעיה הכלכלית. כבר ברגעים אלו מתכונן צה"ל לבצע סיכולים
ממוקדים במאורות אבטלה קשות. ידם של אנשי אופקים, שדרות
ודימונה הגוזלים את כספי המדינה כבר לא תהיה יותר על העליונה.
|
זה שיודע: (בהיסוס ביישני) תגיד... זה מארס, נכון?
מסתערב: (יוצא מהפריז, מופתע מעצם הפנייה) אה...
זה שיודע: הכוונת שעל הפלטופ שלך זו מארס, נכון?
מסתערב: אה, כן. זו מארס.
זה שיודע: בטח הרגת איתה הרבה ערבים...
מסתערב: לא.
|
הומלס: תעצרי כבר, טיפשה!
אישה: סליחה... מה אמרת?
הומלס: מה ששמעת, את כנראה טיפשה.
אישה: אני טיפשה? תסתכל על עצמך-קראת פעם איזה ספר בחיים שלך
שאתה מעז לפנות אלי ככה?
|
מוישל'ה:(המום ומאוכזב) מה זה?
אמא: הבאנו במיוחד בשבילך ערבי מחמד. מחמוד, הדגם הכי טוב
בשוק.
אבא: בדיוק מוישל'ה, ואתה תטפל בו כמו גבר!
מוישל'ה: אבל אני רציתי כלב...
|
שמאל: כן. אם יש פיגוע אני תמיד אוכל להגיד שזה בגלל הכיבוש
אבל מי יקשיב לי, כל מה שיעשו זה לצאת כולם לרחובות ולרצות
ל"הכנס בפלשתינים", אך לעומת זאת אם יש חייל שנהרג בשטחים
אנחנו יכולים למלא את כל כיכר רבין בשמאלנים שיפגינו כדי לצאת
מעזה.
|
(מהרמקולים השמאליים של הבמה נשמע בום אדיר. שנייה לאחר מכן
נשמע בום אדיר מהרמקולים הימניים. משני צידי הבמה יוצאים אנשים
לבושים בחליפות מוזרות המקנות להם צורה של פגז, השניים נפגשים
במרכז הבמה.)
|
תרדמטי: (למוכר) סליחה, אתה יכול לעזור לי בבקשה?
מוכר: אין בעיה, תרדמטי. בוא איתי. (מוליך אותו לקצה החנות
ומראה לו חבל עבה במיוחד, תרדמטי לא מבין לאן הוא מוליך אותו)
החבל הזה מושלם.
תרדמטי: חבל?
מוכר: נו, בשביל לתלות את עצמך...
|
אמא: כדי להיוולד לעם מוסרי צריך להיבחר בידי אלוהים. הם נבחרו
בידי אלוהים ואנחנו לא.
ילד: אלוהים לא אוהב את כולם?
אמא: כן, חמוד. אבל יש כאלה שהוא אוהב יותר.
|
למדינה של פיגועים עלית בשמחה
השארת את חייך מאחור
וכל יום כשיצאת משכונות ההזנחה
מול הכניסה התחלת שם לשמור, עוד לא אבדה תקוותנו
|
מחייך לי חיוך כי עכשיו כבר מותר
כי הגעת לחיי אהובה.
ולבד במראה בקור האכזר
את לי בגד יפה ונפלא.
|
עטופים בגשם ובקור
ורוצים הביתה לחזור
באלפי שכבות אתה מכוסה
שלא נותנות שום מחסה
|
אתה זוכר את הלילה הנורא
כשבכיכר ראש הממשלה נורה
הרוצח אז חייך כי ידע
שיש מי שישמשיך אחריו את העבודה
|
אלי, אלי
לא יחזור לעולם
בחול ובים, תוקפים גנרלים
ויורים לשמיים
את תפילת הדם
|
אל הארכיון האישי (93 יצירות מאורכבות)
|
|
בלאגנים: משהו
שקורה בתל
אביב.
האנציקלופדיה
החיפאית לחרגול
הזעיר |
|
