|
יפתח מיסק, שחקן יוצר, בוגר בית הספר לאומנויות הבמה
בחולון, יליד חולון, מאייר ומלחין בין השאר. יוצר
צבעוני ונועז- לעיתים נועז מדי- רוקם שפה מיוחדת
ועדינה בעלת מסרים רוחניים עמוקים.
מומלצים מערכתית:
קצת הכל
כנראה
אובדן קוצים
לבד עם עצמה
קונצרט
גשם של פרידות
מומלצים אישית:
ארגז חול ישן מנומר
צרצר משותק
עיר
זנב
דג זהב
סוד
רק תמשוך את החוט
אצה סקנדינבית
סופרמן
סיפורים:
פיל ורוד במדרגות
לילות שקטים עם יוסי
אילת
תמיד נהיה חברים
חזרתי מאילת היה כיף. מצנזר את המחשבות ההרסניות
ומוחק מחשבות שונות. מנסה להוביל לכיוון של מה שנדמה לי
שצריך להיות הפתח.
|
ואני. אצה על גזע תקועה מתחת לפטל אנרכיסט
שתלטן באיזה נחל בסקנדינביה.
אז מצלמים אותי? אז באים לבקר
אותי? מכל העולם?
|
אני אוהב ציצים כי הם מזכירים לי טבע. מרחב.
הם עגולים כמו הרים. מתמזגים, הופכים למישור,
ואדי, נחל, מפל. לא כמו כל הבטון הזה מסביב.
|
כמה אפשר לתת לאפסים להנהיג את העולם
בגלל שלא צחקו מהבדיחות שלהם?
|
קפיצות היסטרייות אחרונות. כמו חור מחט לנשמה מבוהלת,
כאילו הדבר הכי חשוב כרגע הוא הקו הצהוב.
|
ואני לא מתלונן. טוב לי. בסיכום, הניקוד שלי מעל הממוצע.
אני נחמד, חייכן, דברן, משתתפן, משתפשפן. מתעצבן אפילו,
לפעמים, כשנראה כאילו שצריך.
|
-אתה מתכוון לחכות שם עוד הרבה זמן את שואלת את המדרגות והן
עונות לך כן.
|
מי בכלל המציא את הגדר? אם היה אפשר לחזור בזמן אני חושב
שהתחנה הראשונה שלי הייתה אצל הבן אדם הזה או שבכלל איזה כמה
חיזרים שכדור הארץ מסתיר להם את השמש חשבו על זה ואמרו לפוצץ
את הכוכב המעצבן הזה יכול רק לסבך את הענינים עם ההשגחה החמורה
של השלטון הגלקטי אנחנ
|
"אין, ולא צריכה להיות, שום סיבה, שאנחנו לא נדע, מי, מבנינו
הוא מחבל, ומי מבנינו, אינו. זהו זה כל מה שיש לי לפרט כרגע.
תנו לי לעבור בבקשה."
|
אם היית שואלת אותי מה הצבע האהוב עלי ביותר הייתי אומר לך
אדום. ומיד הייתי משנה לכחול ואחר-כך חום. אחר-כך הייתי אומר
שילובים של חום וכחול, ואדום ושחור, וגם ורוד.
|
ואז התחלנו למשוך את המגרפה והיא נתקעה בחתיכת דשא אז דב הביא
לה משיכה, והיא עפה לי ישר בפרצוף וקצת בפה וקצת בעין.
|
נרדמת
ברקע 528 הרץ
הנחירות הקטנות שלך
טושים פתוחים מופקרים על השולחן
|
הדמעות שלה נפלו
על עיתון מקומט שהיא ליטפה
היא נשכבה וחיבקה אותו
"אני לא עוזבת אותך
תראה איך לכלכתי אותך
עכשיו אתה בטח שונא אותי
|
Suddenly I stopped
Hearing those horrible words
Stuck on my soul like thorns
How could I say it to you?
How could you say it to me?
How could we be so bad?
After all the good we had
|
מה יותר נח מלהיות צמח?
נח,
לא כואב הגב
לא לוחץ בתחת
|
תפסיקי לנצח אותי.
אני מובס מראש,
מוקף קוצים.
אני קיפוד מת בצד הדרך.
|
אחד ככה
אחת ככה
מדברים על עניינים פשוטים
מורידים ומחזירים מבטים
שוברים שתיקות ופותחים
|
אינדיאני בעמק
על שפת האגם
שוחר מזימות שלום,
בצל העצים
מבשל אנשים
שיהיו מוכנים לחלום
|
אלוהים הוא אתה
ואתה שומע את כל מה שאתה חושב
ואתה רואה כל מה שאתה מתכנן
ואתה יודע את כל מה ששכחת
|
אל תיגע לי בחיים הקטנים והיפים שלי אדון מוכר אשליות גדול.
אל תיגע לי במדורה הקטנה והחמימה שלי
אדון מצית יערות גדול.
|
אל תשכח בגלל,
כשאתה עובר דעה
ומזניח בית.
|
אמא ואבא קנו לי חולצה
אמא ואבא הלכו לקבוצה
טיפולית להורים מתקשים מתחילים
לשמוע קצת בעיות דומות
לשלנו רק אצל אחרים.
|
אני אהיה יפה ומסודרת
אני לא יודעת אחרי מה אני רודפת
בסופו של דבר הייתי רוצה
לנגב את הרגליים על הלשון שלך
ולאפר בעיניים החומות והעצומות שלך
|
קשת אפורה נמתחת
מתחת שמים צבעוניים
ממני
אלייך
|
לפני שאת עוזבת אורזת נעליים
לפני שאת הולכת מתקפלת
בורחת לירושלים
|
אם הייתי ציפור רגילה
הייתי עף אליך
לאכול פרורי תשומת לב במטבח
ועושה כאילו החלון סגור
כשאת מנסה לגרש אותי החוצה.
|
אנחנו בתחרות
מי סובל יותר
בואי נהייה
המפסידים הגדולים של היום
|
בננה צהובה הייתי
רוצה לרכב על
בננה צהובה ארוכה
|
גץ גץ גציים
גצו על גב רגלי
והחלתי לבעוט בחול
קחו גרגרים
|
מצטער
טיפה אחת גנבה לי את העין
|
את הפתעה.
ריבוע בתוך עיגול.
השניות זורמות להן בקו
מהמח שלי אלייך
כאילו יש להן זמן.
|
לאן אתה הולך ילד?
אתה לא יודע שבסוף
גם אתה תחלק טיפים בכמויות
בערביי חברה תחרותיים
מחופש לשפוי?
|
וזה כל מה שאני רואה
כשאני חושב עלייך ועל הכאב
כשהם צפים ביחד
ומאירים לי את הלב
|
המיותר, הטיפוס המוכר -
ימות מוות טעים
ויסבול כמו שצריך
בזוועות ועינויים.
|
אתה צריך לחזור
למקום שממנו באת.
|
הם לוקחים אותך
למקומות כל-כך יפים
שלא תוכל לראות רק אם אתה
חי באמת.
|
קחי אותי שלם
נקי
קחי אותי בערבות
קחי את המילה שלי
שלי
המקורית
ואקחך.
|
הוא יחדש את עצמו
ויחורר את העטיפה
וחלק מהמלפפונים הכבדים
יזדקרו לכבודו
|
תחליטי החלטות סופניות
כבר עשית הרבה כאלה
תחזיקי חזק
מתישהו תרפי במילא
|
כאילו שכל האפשרויות פתוחות
כאילו שיש סיכוי שנמשיך
שהמסע עדיין לא הסתיים
למרות שהמזוודה פתוחה
וחלק מהבגדים כבר בארון
|
אני שר לזנבך בגשם:
"חזור מהכרם גנב!",
והוא עונה סימן שאלה.
|
עזבתי אותך וחזרתי אלייך
בגדתי בך ונשארתי נאמן
פגעתי בך וטיפלתי בפצעייך
מחקתי אותך ונשארתי קיים
|
הבאר הזאת ישנה ואין בה מים
בנו אותה בכלל כבור פסולת
וכל העיירה מורעלת
|
בדלת טאז מתנדנד על המפתח שלך,
בחלון וילון תכלת מציץ ומתחבא.
|
יצאתי ללכת יחף
(תמהוני שכמותי)
בעיר הכי בנויה בעולם
כמו דג סלומון שוחה נגד זרם נעליים
|
בנחשים סבוכים
ראיתי
צמות שחורות ישראליות
|
הלכתי לכמה כיוונים שאפשר
נזכרתי בדברים משמחים מהעבר
קראתי סיפור שלא נגמר
כאב לי עד שהפסיק
|
מה, עכשיו פרשת השבוע?
מה איתך, אתה לא קולט?!
בדיוק כמו דלילה-
היא כבר לא בתולה,
אז תגמור עם זה כבר, באמת.
|
כל היום בערוגות
התולעים מלחשות "שימו לב"
|
כוסות הפלסטיק קרועות
בין עלים אפורים
מנסות להתהפך.
|
כולם כותבים שירי אהבה.
רק שירי אהבה.
אף אחד לא כותב יותר
על פירות.
|
כל כך יפה
גזמת את הנחשים מראשך.
לגלות אותך מחדש.
בלתי אפשרי לעמוד בפנייך.
כל כך הרבה יש לי ללמוד ממך
אני מתבלבל וחושב שהכל.
|
אני אהפוך לדבורה
ואאסוף זר טפסי תביעת נכות
אהפוך אותם לצוף.
|
לאחת כנימה כמוך
קל לרוקן כוס כמוני.
|
אני עם עצמי זה מישהו אחר.
|
כשאת אינך
הקירות זבים דם
מראשי המוטרף
בשדים
|
אני לא עצמי
זה לא אני
אני לא אני היום
את לא רואה אותי
|
להתרחץ
לא להסתכל במראה
להתלבש
לא להסתכל במראה
|
והקסם נשפך לה בין העיניים,
מלטף באמת מקצועית
וערב להיות נכון,
גם כשלא מבקשים.
|
לימון על המצח
טיפות החמצה
לא מזיז לעיניים
|
ולא ידעתי שם, או אות, או שביל.
ולא היה לי עפרון בכיס לרשום
תאריכים עד העץ הבא
עד המכונית, הצומת, הספסל.
|
.עד שנגיע ונזכה
מראש מורכן לעפר
לניחוח חוף מבטחים
|
עצוב ומשעמם,
כועס וכואב,
קשה לי להיות לבד,
אני נעלם ביחד.
|
אמא אומרת שאם אכפת אז דואגים
יסמין אומרת שחיים רק פעם אחת
נוהר אומרת שאני צריך יותר לחיות
|
לא יודע מה זה אומר
קודם אני כותב אחר כך אני חושב למה.
לא יודע מה רציתי להגיד
קודם אני רוצה אחר כך אני כותב.
|
עכשיו כל כך מאוחר
ואני כל כך עיף
עיני כמו שתי ספינות
טרופות על חופך
|
עכברונים טובים,
בואו להתלטף בחמור
שחשב שהוא שברולט,
|
כתמי צב מירוץ
גללי פנינים דבוקות
כמו פלולות יהלום
לצד נמשי נחושת
|
תמיד רציתי רק לנצח
ואם לא אז העדפתי לשתוק
|
שיער רפוי
דופק שקט
סחוס קר
|
כאילו מתנגד
מתקדש בהחבא
מתהווה במסווה
אני כבר כמוך
|
אני רוצה לקחת אותך בסירה
אני רוצה לשוט איתך עם המשוט
|
יותר בתהליך ההחלמה ממנה
מאשר לעבור את השעות הראשונות
|
נמות- ונרצה לחיות
נחייה- ונרצה חיים
חיים שלמים ללא מנוח
כברת דרך עלובה חסרת פרוטה
|
כמה דברים אפשר להחזיק ביד אחת
כמה דבר אחד אפשר להחזיק בשתי ידיים
פעם הרגשתי- ספינה מחפשת נמל
היום אני חבל במים.
|
אני הופך לכאב.
מחפש את המקום הזה
שנעלם,
דעך לי בחזה לניצוץ
והתחבא לי בדם
|
אני יכול עכשיו
לשכב על הרצפה
אבל אני לא רוצה
אין לי מצב רוח לזה
|
אחלוק אותך עם העולם
אבל סוד אחד אקח.
אשים ריס אחד בצד
בקופסא מעוטרת.
מטעה.
|
הילד היפה
שתמיד עשה תנועות של סופרמן
כשעמד על כל דבר
שהתנשא מעל הפחד הרגיל,
לא אהב לשחק עם אחרים.
|
אני מתה על השיר הזה, הוא עושה לי צמרמורת בשיניים
פול על הרצפה או שתתעוור
אני מסנוורת אותך בשדיים קדושים
|
זה בטח יצא לי טיפשי
אני לא יודע למה.
אני חי את אתמול מאה פעם
מעביר את המצבים מזוויות אחרות
|
בני לי מבצר
עם שדים ושועלים
עם אריות ונחיריים
להתחבא בעינייך.
|
הלב שלי לא רוצה לבכות
רק להשאר כבוי
|
פולניה קטנה שלי
אני כל הזמן נתקע איתך
|
רגעים אכזריים של פינוק
ליטוף חד מבפנים,
משגעים לי את השכל.
|
פרפר בגולם
מחייך למראה שעל הקיר
חיוך רקוב להכעיר
"מי יותר יפה ממני?
|
שדות כותנה כשלג
ואפילו עוד לא קר
ציפורים וכלב
שפוכים מסטולים על הבר,
|
צל של גשם על השמיכה מהחלון
מטייל על פנייך הרדומות
זו פעם מיוחדת כי זו פעם ראשונה
שאני סוף סוף תופס אותך ישנה.
|
שנים עברו וידי ריקות.
גשמים כיסו את הדשא
ונעלמו חזרה אל השמיים,
|
פנינים מפוזרות על רצפה קרה
ידייך יותר מהכל
אצבעות
|
כל אחד מגיע עם פחות
ויוצא עם חתיכה טובה,
ופתאום הוא נעשה יותר
|
לקרוא במצב מיוחד
שיתפנו לך כמה דקות.
|
כי הרי חיים
זה שם המשחק
רק מי שיוצא בטעות
לא נדפק
|
רק תמשוך את החוט
ותטעה איזה כמה פעמים
|
אני הצליל בשדותייך
העץ מאחורייך
אני לגמרי סביבך
|
שבי רגע לידי
אז מה אם יש לך
ידיים שעירות
זה לא מפחיד אותי
שמתפזרות לך הגבות על הרכות.
|
שכחת את הצעיף
אני צועק במחשבות.
למה לעזעזל
רק את הצעיף שכחת?
|
אני ער מנותק מהכבל
כמו פרפר עף במים
כואב כל פעימת רגל
|
היקום שולח אותות זאת קטסטרופה
החיים שלי מתפוררים
|
התן מילל,
הנחש מתפתל
וצללים מפחידים בעורפו
כל הלילה עברו.
תרנגול.
|
כשקיבלתי את הכן הראשון כל כך שמחתי אבל
לא הצלחתי לשמור עליו כי התרגלתי ללא,
וכן נהיה לא חדש.
|
משהו שיגרום לקסאמים לחזור על עקבותיהם שלוש שניות משיגורם
|
אני רוצה להגיד: תודה. תודה תודה תודה. אני רוצה להודות לאשתי,
איפה את? איפה היא? איפה? אני רוצה, אני לא מאמין. זה פשוט, לא
יאמן. שתדעו לכם, בלי אשתי, זה לא היה קורה.
|
יקירתי.
זה טוב.פפפפפ, אוי איזו הקלה.
יקירתי, אני אדיוט.
סילחי לי, אל תשפטי אותי.
מה נשאר לאומלל שכמותי
|
יצירה זו מופנת אל גדליה מליק.
גדליה מופיע בבמה תחת השם נימרוד פלג.
יצור צנוע, אנטילגנטי, מלאכי, יפה תואר
בעל עיניים שנראות כמו כדור הארץ,
|
מחשבות נוסעות לי בראש, רכבות משא שקטות.
|
חילזון יכול לפגוש חרגול. זה יכול לקרות ולא כל כך קשה לדמיין
את זה, גם את השיחה, אבל בדרך כלל זה קורה פחות.
|
איזה חייזר אחד אמר פעם בראיון לעיתון גלקטי (לא מהסביבה)
ש"אחד ועוד אחד, אינם שלושה - אך גם אינם אחד." כשיש לך מספיק
ממשהו - אתה יודע. אתה מאוזן. גם אם תרצה יותר לא תרגיש נוח,
ואם יהיה לך פחות תרצה לחזור לכמות מסוימת.
|
אל הארכיון האישי (9 יצירות מאורכבות)
|
|
Kill what you
can - and Can
what you kill
תורת הקלסר,
סעיף 11 |
|
