|
נולדה ב-1982
במקור מנהריה, עיר קטנה ושכוחת אל בצפון.
כותבת שירה מגיל 5. לא מאמינה שיש אלוהים. לא
מאמינה באהבה. לא מאמינה בלהזדקן.
סופרת אהובה: אן רייס ("ראיון עם הערפד").
כרגע סטודנטית לתואר ראשון לספרות אנגלית וספרות
עברית באוניברסיטת חיפה.
זהו אין לי יותר מה לומר חוץ מהמשפט הגדול הזה (שהוא
כמובן לא שלי):
כל אחד יכול לכתוב.
חכם הוא מי שיודע גם למחוק.
אני מתגעגע אליך. אני רוצה להיות איתך. למה הלכת ממני. היית
צריכה להישאר. הייתי צריך לגרום לך להישאר. אולי לא אהבת אותי
מספיק. הייתי צריך לגרום לך לאהוב אותי מספיק כדי שתישארי.
|
לרגע קל, לבי החסיר פעימה. הייתכן שהוא יודע על מה הוא מדבר?
"למה?"
"כי אני אעזור לך".
עכשיו הפליאה הפכה לגיחוך. "אתה? תעזור? לי?"
"כן" השיב 'מוזה בוי' בחוצפה.
"מעניין" השבתי, מנסה לשחק את המשחק שלו. "למה שתעזור לי?"
|
המגילה, לעומת זאת, שרדה, אף שאיש מבעליה לא נותר בחיים. נקשרו
לה עלילות ומעשיות רבות. נאמר עליה שכל הקורא בה סופו למות
בדרך אלימה במיוחד.
|
היא עושה את דרכה אל המעלית, כשמכל עבר האנשים מתבוננים בה,
כולם בעלי אותם פנים, הפנים שלו. היא מצליחה לתפוס את המעלית
שנייה לפני שזו כבר מחליקה למטה אל הקומה מתחת, והיא נושמת
לרווחה כאשר היא לוחצת על כפתור קומת הקרקע, רק כדי לגלות ששני
הגברים שנמצאים במעלי
|
אך לעיתים נדירות
בתוך הג'לי הרוטט
שבקליפה הקשה
מסתתרת לה פנינה נדירה ביופייה
|
הוא חסם אותי כמו ענן ערפילי
שחוסם את אור השמש ביום אפלולי
ענן אפור, סמיך וחונק, חסר אוויר וחסר רחמים
|
עודנה שם
בין הבתים והאנשים
עודנה שם
בעין הסערה
בין הגלים הגועשים
|
אז אני לא יכולה לחיות
אני רוצה למות כי האהבה היא שקר
ומי שאומר אחרת מוכר לך משהו או שניים
|
למה הוא נותן לזה להימשך?
למה הוא נותן לה
לכאוב כל כך?
|
מה את רואה
כשאת רואה אותי?
את רואה אוויר
שקוף ובלי צורה
|
פול ארצה לרגלי
אך אל לך ליפול באהבה
אל תיתן לעצמך
לחפש אצלי תשובה
וגם אם היא אצלי
זאת לעולם לא תדע
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
זה לא סלוגן פאר
זה לא סלוגן של
יופי, זה סתם
סלוגן פשוט כמוך
וכמוני...
ק. מרכוס במחווה
ליוני משכונת
חיים. |
|
