|
 140193691
היא בדרך-כלל שמחה,
לא מאבדת שליטה בעצב
היא בסך הכל ילדה
עם הרבה אהבה לקצב
את סודותיה לא חולקת
באוזנם של אחרים
ולכן היא מתפרקת
בעזרת כתיבת שירים...
היא לא טובעת בשמחה
אבל גם לא שבורה מעצב
היא בסך הכל ילדה
עם אהבה גדולה לקצב...
|
"נו?...זה נגמר כבר?" שאל העולם. והיא- מתפתלת באופטימיות
מזוייפת, לוקחת נשימה עמוקה ללא קול ועונה: "זה בדרך. עוד
קצת... אתה לא מבין," היא אומרת, "זה הסיבוך. זה הוא. זה הכל
בגללו. בגללו ובגלל הגוף שלי, הם שיתפו פעולה כנגדי."
|
מוקדש בהרבה אהבה לחברתי אופיר...
אם עוד לא שמעתם על חברות אמת- אתם מוזמנים לבוא לראות אחת
בתיעוד.
|
לאופטימיים ומלאי התקווה שבינכם...
|
נכתב למישהו שאף פעם לא ידע...
|
פתחי חלון, תני לי להגיע אליך.
תני לי להבין על מה את חושבת, איך ולמה...
מה את מרגישה, מה את אוהבת וכמה...
פתחי לי חלון. ואני אראה לך שאת לא לבד.
|
ההוא שבשבילו ועליו נכתבו "מחשבות ללא צינזור" ו"ושוב חוזרת"
ההוא שלא ידע
ההוא שכבר לא קיים בשבילי...כמעט.
|
על פסגת העולם.
שקט, חושך,
לבד. בלי כולם.
השאיפה האמיתית,
הדבר הכי טוב,
עוד רגע תחשוף את נשמתך מקרוב.
על זה חלמת-
רגע האמת.
אתה ספק בטוח, ספק מתחרט.
|
אין לי על מה לכתוב.
אני רוצה...
ואין לי.
אבל יש לי המון רגשות!
|
ואני לא מצליחה להפסיק לחשוב. וזה מפריע לי. זה מפריע לי
לישון, זה מפריע לי לקבל ביטחון, זה מפריע לי לחיות!
|
הפעם הראשונה שאני צועקת לעזרה...
|
ממש ממש בקצרה...בהשראת ניצן זוהרי.
|
מתנדנדת בין טוב ורע
חסר כל זמן, אין זמן.
קשה לחבר את כל הנקודות
ולייצור לי רשת של ביטחון
לסמוך עליה- במקרה שאפול.
|
הייתי מזיינת אותך אם הייתי יכולה.
כל-כך מקנאה ביד שלך על לחיים של אחרים...
|
הייתי מזיינת אותך אם הייתי יכולה.
כל-כך מקנאה ביד שלך על לחיים של אחרים...
|
הלואי והייתי מיוחדת.
ממש חכמה,
ממש יפה,
|
אם אשחק מונלוג קשה- ארגש אתכם?
אם אספר לכם על היום הרע שעבר עלי- ארגש אתכם?
|
אז מה כבר יכולתי לעשות? בלי לחשוב פעמיים ניקיתי לה את
הקיא...
זה לא מגעיל כמו שזה נשמע. גם אתם הייתם עושים את אותו
הדבר...לא?
|
..."רחוק מהעין רחוק מהלב, שכחת אותי וזה כואב"...
|
|
|
ישבתי וחישבתי -
הסיכוי שאני
אקרא סלוגן של
עצמי בדף האחורי
הוא
4,536,782,931
לאחד.
ואני עדיין
מנסה.
עוד אחד שמבזבז
שעות על גבי
שעות בצפייה
בדף האחורי. |
|
