|
יושבת מול המחשב שלי,
ושוב חושבת איך להעביר אליו אותי
ובכל יום נשבעת שוב,
אני לא אגיע לאן שכבר הגעתי.
אני מרימה את הראש ורואה את השתקפותי
ואז מורידה אותו,
כי יותר קל בלי להסתכל בעיניים...
והעיקר, שבכל תיק יש לי מראה...
בשביל מה?
אני לא יכולתי להציל את עצמי אז...
אולי עכשיו אני אצליח...
היא התאכזבה.
אכזבה עמוקה.
|
הם הגיעו לחדר שלי, הם היו שניים
|
עכשיו, כשמתחילים לארוז את כל הבית
פתאום מגלים באיזה ארון או מגירה, דפים קטנים,
|
הוא תמיד היה מין "פלייבוי" כזה, אחד שכל הבנות אוהבות וכל
הבנים... שונאים!
|
כל החיים שלו יונתן היה בטוח בעצמו, תמיד היה כריזמטי ואהוב על
כולם, עם בנות כמובן לא הייתה שום בעיה, מי תעמוד בחיוך המקסים
שלו? אפילו הקצין ההומו ההוא שהגיע לבסיס בפסח שעבר לא הסתיר
את חיבתו הגדולה ליוני... שהיה קצת מובך אולי...
|
כל הילדות שלה היא הייתה ילדת בית מסכנה.
|
"את יודעת שישו מת בגיל 42?"
אמרתי לך שזה לא נכון... הוא לא מת בגיל 42, אני לומדת עליו -
לא אתה.
וחוץ מזה?, זאת דרך להתחיל שיחה?, זאת דרך לעניין אותי?
זאת הדרך שלך.
|
אבל אני מדברת על המחברת החומה הזאת... שלכולם יש מכיתה א',
שיש בה מקום לכתוב את השם שלך, את הישוב שלך ואת הכיתה שלך.
כאילו זה מסדר לך את החיים, המחברת הזאת.
|
היא התחילה לדבר, היא לא הפסיקה, הדיבורים שלה על אבא נשמעו
כמו דיבורים של ילדה מתבגרת שמנסה להראות שהיא הבסדר בכל
העיניין, שהיא התמימה, שהיא הקורבן!
|
המראה תמיד הייתה האויב הכי גדול שלה. היא שנאה כל דבר שהיה
אפשר לראות בו את ההשתקפות שלה...
|
זה כאב שהתנצלת
זה כאב כשלא באת
|
הקטע הוא
שהדבר האחרון
שאני רוצה
זה לנצל אותך.
|
אני משתגעת.
מחפשת תשובות
מחפשת שאלות
|
הסתכלתי עליך אתמול
ועלו לי דמעות בעיניים
|
אני לא יכולה לפתוח את זה.
אתם מבינים?
|
ואתה, אתה הרי הבטחת לי
שאני לא אשאר לבדי
אך אני כל כך
לבד עכשיו
|
אני ואתה עוד נטוס לאיטליה
זאת הארץ שלי.
|
אלוהים שבשמים
תסביר לי למה לא קיבלתי תפקיד ראשי בהצגה
|
בוא, בוא נראה אותך
מתמודד איתי באמת
|
היי גשם שלי
דפקת על חלוני
|
בואו, בואו
תיכנסו
לעולם ההפתעות הנוצץ הזה
|
אוי נו,
מה כבר ביקשתי?
אותך?
|
איכזבתי אותך השנה אמא?
או שאת גאה בי?
|
אתה סתם ברווז שהוא מכוער...
וזה ההבדל העצום בינינו.
|
איך אני מוצאת את עצמי
שוב כותבת שיר עליך.
אל הפעם הוא בא ממקום אחר.
|
דווקא ברגעים הקטנים האלה
אני מבינה כמה ניצחתי.
|
אני יושבת שם.
יושבת ושותקת.
|
נשמה שלי.
מה אני לא אעשה בשבילך?
|
דברים נאמרו.
מילים נכתבו.
|
את, את מכירה את אבא. כן, ההוא שהבנתי עכשיו שקצת ממרר לך את
החיים.
|
ישבתי שם,
בתחנה
עטופה במעיל
|
חבל שלא חורף עכשיו
אני מתגעגעת לנובמבר
|
כשלך יש דמעה
לי יש אפילו שתיים.
|
אין לכם מושג בכלל.
אין לכם שמץ של מושג
|
ולפזר כמה נצנצים בקצה העין
ואז לשים מסקרה שחורה
|
היי אבא,
אני רוצה להגיד לך
שאני שמחה.
|
בוא אני אגיד לך משהו,
אני לא מאמינה
|
ואני יכולה לדבר איתך
על כמה שאתה
רוצה להשקיע
בשבילה
|
לכל מקום שאסובב
את ראשי
אשמע עוד שקר
|
תסתכלו עליהם
איך הם כולם יושבים שם
ביחד.
|
לחרא הזה
הבלונדיני האידיוט
|
יש ימים כאלה
שפשוט כלום
לא מסתדר
|
כשאין יותר מה לומר
או לעשות
|
עכשיו, אחרי שנרגע קצת
אני יכולה לחשוב לאחור
|
אתה יוצא פה השקרן
ואני... אני יוצאת המטומטמת הזאת
|
לו רק יכולתי
הייתי מסובבת את הגלגל לאחור
|
מדרגות
רק מדרגות
ואין לי שליטה
על הנפילה
|
לצחוק על העליבות
שהגעתי אליה
|
מתי זה ייפסק?
המרדף המטורף הזה
|
אתה יודע, אני כל הזמן חושבת לעצמי שאתה בכלל לא שווה שאני
אכתוב עליך שירים...
|
ולפעמים בחושך
כשכולם כבר ישנים
|
את הדאגה שיש לך בעיניים
אני לא יכולה להדחיק
|
זה עושה לי רע בלב
לדעת שיש עוד מיליון כאלה
|
זה תמיד ישאר בכולנו.
זה פצע
זאת צלקת
|
שלא ארצה עוד
לראות את החיוך שלך בחלומי
|
זה עושה לך רע מדי פעם
לדעת שהעלבת מישהו
ושהוא עצוב בגללך?
|
אני לא נוהגת להבטיח הבטחות.
אבל אתה משהו מיוחד.
|
זה דקה כן ודקה לא
זה דקה ריקה ודקה מלאה
|
לאן את רצה?
מה את מנסה להגיד?
תעצרי שניה
|
אני רוצה לצעוק לכן תודה.
אז נכון, שלפעמים
|
תראה אותה
חוצה שם את המדרכה
|
כל יום כשאני מתעוררת
זה בשביל לשמוע את קולך
|
השקר הוא
שאני שמחה בשבילך
|
הראיתי לעצמי.
אף אחד אחר לא היה חשוב
|
אני חסרת ביטחון
אבל כמו שאמרת
לפחות אני מודעת לזה...
|
לא.
היא עדיין לא חזרה לקיר.
|
גם אם תבקש עשרות פעמים
אני לא באמת אוכל
לספר לך
את עצמי.
|
הוא והיא,
הם שני האנשים שהכי מכירים אותי
בעולם כולו.
|
משהו להיאחז בו
אך כשאתה
כאן
|
כשארצה לעקור הכל
אתה תחליט לנטוע לי עץ
|
מקסים שלי,
אני רוצה להגיד לך כל כך הרבה תודה.
|
יש רגעים שאני רוצה להגיד לך סליחה
|
אני גאה בך.
זה נשמע מטופש
|
אני מסתכלת עליך כשאתה לא יודע,
ועוד משהו,
אני אוהבת אותך.
|
הדברים די מסתדרים עכשיו.
באמת שהפסקתי לבכות.
|
גיל 16 אולי יהיה יותר טוב מ 15
אולי אני פחות אבכה
|
אז הנה זה הגיע
חיכיתי ליום הזה השנה יותר מבכל שנה
|
Goodbye my perfect guy
I love u more than
Words couldn't say
|
well, I guess you think
that I'm so fucking stupid, ah?
that I will buy all your stories
|
tell me why now
why u write songs
about her
tell me why now
why i'm so alone
when i have them
|
למה אתה כזה קר,
כשאנחנו במכונית לבד...?
|
ולפעמים אני חושבת
שכשאני לבד
|
זה לא משנה עכשיו
כמה אהבתי
וכמה נפגעתי
|
תראו אתכם.
עומדים אי שם במעמדכם הגבוה.
מסתכלים על כולנו מהר האולימפוס שלכם.
|
אורלנדו,
האם תזכור אותי?
תחשוב עלי כל שנייה וכל דקה?
|
אורלנדו, תסתכל לי ישר בעיניים
אל תשקר ואל תתחמק
אורלנדו, דבר אליי
תגיד לי מה אתה מרגיש
|
האמת שחשבתי
שכבר עברתי כל מכשול אפשרי
איתך
|
יש בי חלקים יפים
יפים באמת.
|
איך אני שמחה
שזה לא רק אתה
|
מנסה להתפשר על פחות ממך
אבל אין כמוך
ואפילו את זה לא יכולה להשיג
|
אל תסתכלי במבט מסכן
רק בגלל שאת רגילה כבר
אל תשחקי אותה הקורבן
רק כי זאת האמת
|
אם לא הייתי מכירה אותך
הייתי פחות מתאכזבת
|
לא חמודה,
אל תלחשי לקירות
את צריכה יותר מדי תשובות
|
שאלו אותי אם זה קשה לי
שאתה נוסע,
ואמרתי שכן,
|
אמא, את יודעת,
אני כבר לא מכירה את עצמי
ואת לא יכולה לתת לי תשובות
כי את בעצמך לא מכירה אותי
|
אמא תאמרי לי,
לאן נעלמו הימים ההם,
בהם הייתי חוזרת מאושרת הביתה
|
מי מבין אותי
כמו שאת מבינה?
|
תגיד לי,
למה אני אוהבת כל כך הרבה
ומשיגה כל כך מעט?
|
זוכרים את הימים?
רק אני ואתם
|
ואני יודעת
שהייתי טיפשה
שפגעתי בך, הכאבתי לך
ואני יודעת
|
אני לא יכולה להיות
הכתף של מישהו עכשיו.
|
כן
אני מודה שאני לעולם לא אשכח
וכן, אני לא אחזור להיות אותו דבר גם אם ממש תבקש ממני
|
אפלטון מילה יפה
אפלטון
מילה שלא רוצה
רוצה אחרת
קצת יותר
אז תחייך אליי
תחייך
|
כולם מסביב כאילו מאמינים בי
|
את הפרח שלי
שצומח לידי
ולפעמים נובל
אך אל תדאגי
|
והבנתי מה זה קליק
והתחלתי להסמיק
|
ובגללכם
רק בגללכם הפסקתי לנשום
|
בדרל לנסות להסביר את עצמי לעולם,
הבהלתי את עצמי
|
אני אחשוב עליך ואתחיל לבכות,
ואז, אדע שאני יכולה ללכת כבר
|
אתה כמו כולם
אבל כל כך לא.
|
לא יהיה לי מה לומר.
לא תהיה לי תשובה.
כי אין.
|
כשרקדתי,
הסתכלתי עליך
אתה ששמת לנו את השירים
היית כל כך יפה
ושליו
כאילו נועדת
להיות שם.
|
אחרי עוד יום נהדר
אחרי עוד שיחה טובה
|
ואיך נסעת לי עכשיו?
איך ברחת ככה?
כל כך לא מתאים לך
מתוק שלי
אני אחרת.
|
בתוך כל השגירה הזאת
אני מצליחה לחייך
|
קראתי שיר שלך
חיפשת את הגאיה שלך
בדיוק כמוני
כל יום בשנה
|
אתה תמשיך לרדת בעמק
תלך למקום שבו תוכל לשמור עלינו
|
השתיקות יפות לי, אבל הדמעות צורמות לי...
|
פשוט נמאס לי
נמאס לי לחייך ואז להיזכר ולבכות
נמאס לי לשמוח באמת וישר למצוא את השחור
|
ואתה - אתה נראה לי הכל
כל מה שחלמתי עליו
כל מה שקיויתי לו,
ואתה - אתה כל כך מקסים בעיני
המילים שלך,
האהבה שלך
אליה.
|
מסיטה את שיערה
כמה שהרוח לה מפריעה
מציצה מתוך הצדפה,
לעולם המר שמצאה.
|
תסתכלי מסביבך.
תלמדי להעריך הכל לפני שזה נגמר.
|
הלוואי והייתי יכולה לעבור אחד אחד
ולהרוג אתכם נפשית
כדי שתרגישו
כדי שתבינו
|
היא רק רצתה קצת אהבה
מה היא כבר ביקשה
|
ואני שוב אבוא אליך
ושוב תשאל אותי מה שלומי
ואני אגיד שהכל בסדר, שהכל כרגיל
שוב
|
אבא,
הלוואי ויכולתי.
אבל את החומה שבנינו
|
זאת לא החברות שאני רוצה.
זאת לא החברות שאני צריכה
|
העלה שלי היה יפה
טרי כזה
כאילו נפל במיוחד בשבילי
|
רוצה אותך,
להיות איתך
אבל העולם הזה
שנראה שכלום
לא מסתדר בו
|
אמא אמרה לי
היא אמרה לי שהיא ואבא מתגרשים.
|
חזרתי למסלול הנכון
בדרך שבנוייה חזק
וכן, יש זיכרונות
|
לזכר איך שפעם היינו? או יותר נכון...
איך שכמעט היינו...
|
סמכתי עליך,
לא יודעת אפילו למה
|
זה מין סוג כזה של אהבה
של רוצה ולא רוצה
זה מין סוג כזה של אהבה
|
זה בסדר,
גם לך מגיע
לחייך טיפה
את יכולה להגיד
שטוב לך.
|
זהו, סיימתי את השנה הזאת
השנה הזאת שהייתה כל כך קשה לי
|
אני חושבת שהשיר הזה
הוא בעצם תודה
לך.
|
כשכל הפרחים
יצמיחו עוד עלה
|
הסתכלתי במראה.
כל כך מהר עברה חצי שנה
לא מאמינה שהכול מאחוריי
הדחקתי ושכחתי
פחדתי והסתרתי
|
אני ידעתי.
אני כבר אז ידעתי את הסוד שלו.
לא ידעתי שידעתי.
|
באפריל-
12 חתיכות
כאבו לי בפנים.
|
והטיפות שיורדות על החלון
הן הדמעות מעברי.
|
איזה יום זבל
למה את לא חושבת?
תעצרי רגע, תנשמי
|
פרצוף תמים חצי
חצי של ילדות טובה
|
זה לא שהוא
יותר חכם מכולנו
|
ההרגשה הזאת שמשהו הלך לי
משהו ברח משתי ידי
לא יודעת מה
אבל משהו היום נגמר.
|
ניסיתי להיות כל כך מושלמת בשבילכם...
אז עכשיו תראו מה אני,
|
מביטה לצדדיה
וכולם שם רעים
כולם עויניים
כולם מכוונים...
|
אני לא זורקת
חפצים על הקיר
לא בוכה
ושוכחת למה
|
כשכואב לך,
כואב לי
כשאת בוכה,
|
ועכשיו 9 שנים אחרי
אני סוף סוף כותבת על זה
אולי כי אני בוגרת עכשיו
אולי כי עכשיו אני קולטת
|
יש לי חברה
והיא לא יודעת
כמה היא יפה
|
כשאתה לא מחבק אותי
זה משאיר כוויה.
|
ככה אני,
כשאני מרגישה משהו מאוד חזק
אני חייבת לכתוב את זה.
|
קבוצת שיער בלונדינית
שנטבלת בבירה כהה
ומרה.
|
וכל בוקר מתעוררת
בשביל מה?
בשביל מי?
איזה אחד אמר
|
מתי התעוורתי בגללך?
איזו שטות שעשית גרמה לי
להבין את גדול הטעות שלי?
|
כשראיתי שהגעתי
ומתוך אינסטיקנט רציתי לברוח
|
אני מצטערת שאני קשה
אבל כל מה שאני רוצה...
זה להיות רגילה
|
לא ארגיש שייכת.
כי אני לא יפעת ששייכת.
|
איך הם לא רואים?
איך הם לא שמים לב
היא עצובה
|
מה בא לי לכתוב?
רגע, אולי בעצם בא לי לשיר?
|
זהו, זה רישמי עכשיו,
זה הזמן של הסוף,
|
רוצה למסגר את הכאב והיופי,
את ההתרגשות שהייתה,
אבל לא יכולה
כי נמחקה כבר
|
רציתי ללחוש לך אתמול
תודה
|
למה
למה
למה אותך אני לא יכולה?
|
לא, לא רע לי עכשיו
אני רק מפחדת
|
עקב היותי אני
אין לי אותך.
|
מאז שאבא עזב
הכל דומם
הכל שותק
|
מדבר
הכל שקט
אבקה זהובה
לא מפסיקה למלא אותי
|
היא כל כך מתה שזה מפחיד
זה נוראי לראות עליה רק שחור
ואם מישהו יעליב אותה עכשיו?
מה יקרה לה?
|
עמדתי שם,
מול כולכם
כל כך יפים ומצחיקים
ולא הצלחתי לעשות
את מה שאני הכי טובה בו
|
מוטלת על במה
שהיא האור שלי!
|
ורק תזכור
את המומנטו מורי הזה
של העולם האכזר הזה
|
המומנטום הזה מושלם
בשביל להנציח אותך.
|
ולמה שמשהו טוב יקרה,
לי?
ולמה שמישהו טוב יהיה,
איתי?
|
חשבתי להתחיל את השיר במשפט:
"בואו אני אספר לכם מי זאת יפעת"
|
אני לא חושבת
שאת יודעת איך זה
להכיר מישהי כמוך
|
זה קורה מחוץ לגוף שלי.
זה מחובר רק במקרה, לא?
חוט שקוף.
אני לא מצליחה למצוא אותו
|
כל החורף בכיתי
בכיתי ביחד עם הגשם הקר
|
צועקת...צועקת עד שישמעו. צועקת כל כך בשקט...
לא.
|
כל האנשים שאיבדתי
המושלמים האלה
|
וכל כך קשה לי איתך
עכשיו
כל יום איזה סיפור חדש
ואני ממש לא מבינה אותך
|
נחתה עלי המוזה לכתוב.
אך מה עושים
כשאין יותר מה להגיד או להרגיש?
כשהגעת לשיא מחשבתי?
|
ואני מתה מאהבה
מתה ממך
ורוצה אותך
|
אני מתחילה לשכוח
מתחילה להחלים
|
אז נכון,
אני ממש עמוקה
ועוברים עליי דברים תמיד
|
אחרי שקמתי
אחרי שהתרוממתי
אחרי שסידרתי
|
הוילון נפתח, והחיוך עולה על הפנים
|
ועוד פעם באנו כולנו
וקצת צחקנו
ורבנו
|
את רוצה לצעוק את זה לעולם
את רוצה לצעוק להורים שלך,
לחברים שלך,
|
יום יגיע
ותורי יגיע
נשבעת!
|
ואני פצועה
פצועה עד עמקי נשמתי האבודה
|
רק נזכור
ונתפלל
שיגיע מחר.
|
ויש להם לב של פלדה
שבטח עולה המון.
|
סגרתי עיניין איתך.
אתה יודע,
ועדיין כואב לי.
|
הייי, מה נשמע?
וואי כמה זמן לא דיברתי איתך
|
לא, לא התאהבתי באמת במי שאתה
התאהבתי במה שעשו אותך
|
לא משנה הרי
איפה בדיוק נגעת בי
בלילה ההוא של הסוף.
|
סליחה שהתאהבתי ככה
סליחה שבהיתי ככה
סליחה שהתבוננתי ככה
|
אמא, סליחה
סליחה על השיחה הנוראית הזאת באוטו,
למרות שהתכוונתי לכל מילה, סליחה.
|
עברתי ליד המקום שלך
והכל חזר אליי שוב
שונאת אותך.
|
אני בתוך סרקופג
ואף אחד לא מציל אותי.
|
אני מרגישה שאני רוצה לכתוב לך
ואני לא יודעת מה
אין יותר מה להגיד
אין יותר מה לאהוב
|
הוא יפגע בי
הוא יעוור אותי
הוא ישרוף אותי
ואני עדיין ארצה אותו
|
אתה חושב שההורים שלך יאהבו אותי?
אתה היית בטוח בזה...
|
ולהבין
שאני בחיים לא אבין.
|
תחייכי, קטנה
תלמדי שהעולם הוא דיי טוב
תצאי מהריבוע ותעיזי
תאהבי את עצמך.
|
לשנוא את עצמי
על המספר
על המחוג
|
ילדה - השארת לי חדר ריק
ריק וקר
קר ועצוב
|
ימים שלמים ישבתי וחשבתי
ניסיתי לשלוח שמות לאויר
|
בגיל 11 כן ראית,
דברים שלא היית צריכה
דברים שהרסו אותך,
דברים שקברו אותך
|
ערב חג עצוב אבא,
ערב חג עם דמעות,
אני לא מאשימה,
להפך, אני מבינה
|
פעם אהבתי אותך כל כך.
אהבתי את העיניים
את האף
ואפילו את הפה.
|
אני מבטיחה לראות אתכם יותר,
להבין יותר
|
פתאום עיניי נפקחו
פתאום אני רואה,
קולטת
|
לחיות בתוך קופסא
שאף אחד לא יוכל לגעת
להגיב
|
אני שומעת אותך עכשיו יורד במדרגות.
עוזב
|
ואיך ראיית העולם שלי משתנה
לפני שבוע הייתי עצובה
ועכשיו כולי שמחה
|
ואני רוצה להגיד לך
אני רוצה לצעוק לך
רק רוצה שתדעי
מה אני חושבת עליך
|
לעשות שינויים
בלי מילים
מחשבות ריקות
של כלום.
|
אני אתרחק?
אני אתקרב?
על אף שאלה
אין לכם תשובה.
|
לא, אני לא רוצה שתדברי ככה על אבא לידי
נמאס לי
|
שוב צריכה אותך,
אורלנדו
חזרת לי בלא מפתיע
צריכה אותך יותר מתמיד
|
אני מקווה שאת רואה
מה יש לך בידיים
|
לא חשבתי שאפשר לשנוא מישהו
כמו שאני שונאת אותך.
|
אנחנו אוהבים אותך
ככה
כמו שאת
כשאת כזאת מושלמת
|
הנה הוא שם
ניצב שוב מולי
עם חולצה אדומה
|
אני רוצה לספר לך
על דברים שלא אמרתי לך
|
לא יהיה לזה המשך.
המשכתי לבדי
בדרכי שלי.
|
אז אני בעצם בדילמה מוזרה,
שמובילה אותי למחשבה
|
שני -
צובעת את העולם באדום,
והיא איננה יודעת מה היא יכולה
היא מרגישה קטנה
קטנה מבפנים.
|
בלילה,
כשאני במיטה
חושבת עליו
מנסה לפענח את שקרי העבר
בלילה,
כשאני במיטה
חושבת עליו
מנסה להתקרב אליו בדרכי
|
אני רוצה לשנוא אותך
אולי אני באמת שונאת
רציתי לברוח, ברחתי
רציתי לשכוח, שכחתי
|
אתה תכונה שלי
לאהוב אותך.
|
אני לא אבקש ממך
שתבנה לי ארמון
אני לא אגיד לך
שאין לי חיים בלעדייך
|
תפסיקי לבכות.
הפסקתי.
תפסיקי לשפוט.
הפסקתי.
|
למרות שנשבעתי
למרות שהבטחתי
שאני לא אכתוב עליך שום דבר יותר
שוב איכזבת.
|
תשיר לי אהובי
שירים שרק אתה יכול לשיר
תשיר לי אהובי
נשק אותי במילותיך
|
אני שוב בת 5.
מאיה עוזרת לי לנעול את המגפיים האדומים.
|
תמיד הרגשת ככה הרי.
תמיד היית האחרונה לחייך
|
החלטתי לכתוב לך מכתב.
דווקא ביום לא עצוב שכזה...
|
תסתכלי,
תסתכלי עלינו עכשיו.
|
מה עוד אני יכולה לעשות?
מה עוד אני יכולה להגיד לך?
|
שלוש מילים כרגע יש לי לומר...
תודה -
שסוף סוף אמרת את מה רציתי לשמוע...
|
זכרונות. זה מה שנשאר לי. זה מה שהשארת לי. אני זוכרת שבמהלך
כל הקשר שלנו כל הזמן דאגת להגיד לי כמה אני ילדה קטנה... וכמה
אני מטומטמת... וכמה מטומטמת שהייתי...
|
הייתי מכינה לך קופסא של הפתעות.
הייתי מכינה לך ארוחת בוקר כל יום.
הייתי קונה לך בגדים יפים ומתאימה אותם לנעליים שלך.
הייתי כותבת לך פתקים קטנים.
הייתי מספרת לך את עצמי.
|
איך זה יכול להיות,
שאנשים כל כך פוגעים בי,
בלי לשים לב,
בלי אהבה
|
מי נתן להם את הזכות הזאת?
|
אפילו חשבתי לשניה לסמוך עליך.
אבל אני לא יכולה,
אתה צריך להבין אותי.
אני יכולה לסלוח לך על הכל.
|
איך אתה והגיטרה שלך
שברתם לי את הלב
|
הכי קל לכתוב בלהט הרגע, כשאת יושבת בשיעור שהוא יותר משעמם
מהחיים של עצמך, כל הדיבורים מסביבי כל כך מגעילים אותי עכשיו,
הדמעות לא יוצאות, ולמה שייצאו? למה שיקרה משהו שאני רוצה?!
|
אני זוכרת שהייתי אוהבת שהלכת עם חולצות אדומות. בקושי הייתי
שולטת בעצמי בימים האלה
|
תשאיר אותי לבד עכשיו,
לך, לך תחפש לך איזה מישהי להיות איתה, לבכות לה. הרי לאמא כבר
לא בכית ואתה יודע, את זה אל תהרוס, אתה הרי מומחה בלהרוס
קשרים שלך עם אנשים.(דווקא את זה לקחתי ממך - שיט)
|
בכל פעם שהמעטת בערכך רציתי לצעוק עליך, לנער אותך ולהגיד לך
שאתה מדהים.
|
אמא, זאת לא אני, אני נשבעת לך.
זאת לא אני שהלכתי לבית של ההוא לפני שנה.
זאת לא אני ששכבתי ערומה לידו. זאת לא אני.
אמא, אני נשבעת לך, זאת לא אני שישבתי במעגל עם כל הילדים
והעברנו את זה מפה לפה.
|
הסתכלתי על הכוכבים ורציתי לגעת בהם
|
אני לא אסתכל עליך
ולא אנתח אותך מכל כיוון
|
אבל אני אאחל לך דבר אחד,
אני מאחלת לך שיאהבו אותך,
כמו שאני אוהבת אותך,
|
יש דברים שאני לא מבינה.
אני לא מבינה איך ילדים יכולים להיות כל כך רעים?
אני לא מבינה איך אפשר לפגוע, בילדה כל כך קטנה...
|
אני רוצה להודות לך
על מספר דברים
|
לכל האויבים שלי,
אין לכם שמץ של מושג כמה זה קשה
|
יש את האנשים הצבעוניים האלה... שעוד לא החליטו איזה צבע הם
אוהבים, הם מתנהגים כל יום לפי צבע אחר, ואני שונאת את זה. יש
את האנשים הירוקים האלה, שלא יפרגנו בחיים, לא חשוב אם הם
אמורים להיות חברים, הם עדיין ירוקים.
|
היום הזלתי דמעה.
ואני מצטערת שזאת הייתה הפעם הראשונה.
|
תגרור אותי למטה בכל המדרגות
תרים אותי על גבך ותרוץ
תרוץ עד למכונית
שתיקח אותנו רחוק
ואני לא רואה דבר
כשהמכונית תעצור
שוב תרים אותי על גבך ושוב תרוץ
|
אני מרגישה צורך לסכם את כל האנשים שמסביבי, מין צורך להכניס
לשליטה את כל מה שאני מרגישה אליכם, אני רוצה שתדעו כמה דברים,
שתדעו את האמת.
|
המסגרת הזאת שאנחנו חיים בה חונקת אותי, כל כך ניסיתי לעשות
הכל כדי להשתלב, כדי להיות אחת ממכם, כדי להרגיש שייכת למקום
שנולדתי בו.
|
תפילות לא יעזרו
וגם המשאלות יאכזבו
|
אני שונאת את עצמי על זה שאני כותבת לך את המכתב הזה, כי
נשבעתי לוותר. אני מתכוונת להוריד מעצמי את המעמסה הרגשית
הענקית הזאת, זה לא קל לי לחיות בידיעה שיש דברים שאני פשוט לא
יכולה להשיג. רק אלוהים יודע כמה אני אוהבת אותך, וכשאני אומרת
אוהבת, אני מתכוונת לאה
|
ואתה ידעת, ידעת באיזה מצב הייתי
בעצם ידעת עלי כל דבר אפשרי
ולא ריחמת עלי, או הבנת אותי...
|
מה פה אמיתי ומה לא? אה? תגידו לי... מי יושב איתי ומדבר איתי
כי הוא רוצה? מי מקשיב לי כי זה מעניין אותו? מי מחבק אותי כי
זה עושה לו טוב לראות אותי צוחקת? מי מחזיק אותי בעולם הקר
והאדיש הזה רק בגלל שיהיה לו קשה אם לא אהיה פה?
|
ואני הבטחתי לעצמי. למה אכזבתי את עצמי שוב?
למה אני מאכזבת כל יום? כל שעה? כל דקה?
|
נפלתי באותו בור כל כך הרבה פעמים שרק בן אדם באמת דפוק לא
הבין כמה אני דפוקה!
|
כל החיים שלי זה הצל שלך.
תמיד הייתי מתחת, תמיד הייתי בצד, תמיד הייתי הפחות.
הפחות יפה.
הפחות רזה.
הפחות מעניינת.
|
איך אנחנו בצבא פתאום? איך יכול להיות שכל מבזק חדשות זאת אני
שמודאגת?
|
אני שוב מוצאת את עצמי בוכה.
כמו פעם. כמו ילדה קטנה.
|
כנראה שהמצב איתי גרם לך לחוסר תיאבון, לא חשבתי שמשהו יכול
לגרום לזה לקרות, אבל זה קרה, כמו העזיבה הזאת שלך ממני,
או שלי ממך... מה זה משנה?
אתה צועד לפנינו,
עם חולצת התכלת הזאת שלך.
|
ומי אמר שאהיה מפורסמת בכלל? זה רק חלום. איזה תוכי באיזה
מכונה בקניון אמר לי פעם "אמור לי מי חבריך ואומר לך מי אתה".
אז אם יש לי חברים מושלמים, אני מושלמת? לא.
|
אני רוצה להגיד לך משהו.
לספר לך משהו על הילדה הזאת שהייתה שלך עד לא מזמן.
|
אבל איך אני שוכחת אותך?
תגיד לי איך...
|
פעם חשבתי שלא אוכל להשיג אותך, ואולי בכלל לא רציתי.
כולם דיברו עליך וכמה אתה משפיע עליהם, ועוזר להם לשרוד
|
סיפור על בן זונה שלא חיפש תשובה
|
הוא אכזב אותי
ומאותו יום, כבר לא חייכתי.
|
דנה פותחת לי את הדלת עם חיוך גדול
|
קרה לכם פעם
שהרגשת שהעיניים שלכם כל כך מתות
שכבר אי אפשר לראות בהן טוב?
|
תשתו, תהנו, תחלמו, תאהבו, תטעמו,
והכי חשוב,
תזכרו, תנציחו את הרגעים האלה, כי הם הכי יפים.
|
אני מתגעגעת,
אבל כבר פחות.
|
ולהן הן מביטות?
העיניים העצובות?
|
הפרח שלי כל כך שקט
הפרח שלי כל כך מקסים
והוא איתי
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
אני גם כותב
בבמה
רק שאנשים לא
יודעים את זה
האיש האדום בצד |
|
