|
 
נשארת אבן יקרה,
תלוי על חוט חשמל
אתה מאיר ומסנוור
|
מגדלי הרים נחשפים
מול קו רקיע מטושטש,
נעלמים כשם שבאו.
|
ארוך מדי הסוף הזה.
ארוך יותר מכל ההתחלות.
ארוך מהדבר עצמו.
|
לא נפגשנו מעולם
אך פסענו במקביל
שנינו יחד
על אותו השביל
|
הבדידות של אחרי האהבה
ארוכה ודקה כמו סייף שחור
החודר אל נימי הלב הרדומים
ומפיח בהם נמק חדש
|
ראיתי את השמיים,
ושוב לא אחזור להיות מה שהייתי.
|
במוזיקת לילה מאוחרת
שעוטפת אותך
כמו סדין של משי שקוף.
אתה עף איתה למעלה,
אבל בבוקר
נעלמות הכנפיים
ובאה הנפילה.
|
לעלות עד למעלה
וליפול.
על לא כלום לעלות
על מה ליפול?
|
וכבר מציץ לו
עלעל ירוק
מן השרפה של אתמול,
וכבר השקט פוסע
אל בין העצב והכאב,
להצית אורה של
התחלה חדשה.
|
בלילות הוא בוכה
לתוך הכרית
בלי דמעה ובלי קול
הוא קורא לעצמו
לחזור
|
וזה כל מה שיש לי לומר
אחרי כל הזמן הזה שעבר
עדיין נזכרת ברגע ההוא הראשון
|
וזה כל מה שיש לי לומר
אחרי כל הזמן הזה שעבר
עדיין נזכרת ברגע ההוא הראשון
|
תני לו מקום
תני לו יד
הפכי אותו לידידך
תעשי שיהיה לו נחמד
|
את מחפשת לכאוב
מתוך הפריחה.
לפרוח
מתוך הכאב.
|
כאילו היא
מרכז העולם,
וסביבה הכל.
|
לפעמים אני מרגישה
כאילו הזמן עובר אותי בריצה
כמו ריצוד בזוית העין
שלא יודעים אם הוא אמת או אשליה
|
אני צריכה עזרה
לאהוב את עצמי
לא תמיד זה קל
כשהחיים
זורקים אותי מכאן לשם
|
אל תבחר
תן לדרך לבחור את השביל
אל תמעד
אך כל פצע יוכל להגליד
אל תמהר
לאחר לא תוכל
|
ריח בושם משכר
עולה באוויר הלילה
לעטוף חיים חדשים
שזה אך החלו.
לא תינוק נולד,
אישה יוצאת אל העולם
מתוך התגלמות ממסדית.
|
בלילה בו הרוח העוברת
משרטטת את קווי המתאר
של הגוף.
בלילה שכזה,
שוב אין הרומנטיקה
נדמת כחלפה מן העולם,
|
כמו הוא קורא
את גופי המשתוקק
למגע ידו.
|
צא מתוך אפילת בגדיך
אל מאחורי מסך הגזרה
אל חום היד המלטפת
ריח גוף.
|
מי יתן
ויהיה לי אורך רוח
לנשום אותך אלי בשקט
ולתת לזרמי הזמן
לומר את דברם
|
מליון ואטים
זרוקים על הרצפה
שבורים
|
תמימות של ילד.
כל כך הרבה שנים
תמימות.
כל כך מעט זמן
לשבור תמימות.
|
הוצאתי כבר גרביים,
המטריה ליד הדלת,
המעילים מתאווררים,
חולצות שרוול וסוודרים,
וריח של אבק רטוב
אבל בנתיים
|
הפחד ,
הוא האויב.
צא למלחמה, אשמד.
תגיד לא.
|
הפחד מזדחל כמו שורשיו של דשא ירוק
מלחך את הקרסוליים, הרגליים, ועד לראש,
מתאחד עם שורשי השיער וצומח חזרה
|
לנשום אותה ולהרגיש התחלה של
קרירות, מקדמה לגשם
שיבוא.
|
ישיר יותר מכוח הנשיות,
דוחק יותר מריח בושם גוף
המטשטש את הערפל,
|
אתמול
כשחשבתי שהאושר תלוי,
גיליתי שהוא בעצם לא מתנפץ
|
צעקתי בכיכר העיר
ובא התליין
פרס עניבתו, והצהיר
אם את שמנה
|
מרגישה תלויה
על עץ
או שיח
|
באותו הבית
שהפך בית אבא,
למדתי משפחה.
|
|
|
טוב, סוגרים את
היקום,
אני הולך
לישון.
אלוהים |
|
