[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










אל היוצרים המוערכים על ידי יפעת בן-נוןאל היוצרים המעריכים את יפעת בן-נון

לרשימת יצירות השירה החדשות
נשארת אבן יקרה,
תלוי על חוט חשמל
אתה מאיר ומסנוור

מקום
מגדלי הרים נחשפים
מול קו רקיע מטושטש,
נעלמים כשם שבאו.

ארוך מדי הסוף הזה.
ארוך יותר מכל ההתחלות.
ארוך מהדבר עצמו.

לא נפגשנו מעולם
אך פסענו במקביל
שנינו יחד
על אותו השביל

הבדידות של אחרי האהבה
ארוכה ודקה כמו סייף שחור
החודר אל נימי הלב הרדומים
ומפיח בהם נמק חדש

מצב
ראיתי את השמיים,
ושוב לא אחזור להיות מה שהייתי.

במוזיקת לילה מאוחרת
שעוטפת אותך
כמו סדין של משי שקוף.
אתה עף איתה למעלה,
אבל בבוקר
נעלמות הכנפיים
ובאה הנפילה.

לעלות עד למעלה
וליפול.
על לא כלום לעלות
על מה ליפול?

של אין כאן אהבה.

וכבר מציץ לו
עלעל ירוק
מן השרפה של אתמול,
וכבר השקט פוסע
אל בין העצב והכאב,
להצית אורה של
התחלה חדשה.

בלילות הוא בוכה
לתוך הכרית
בלי דמעה ובלי קול
הוא קורא לעצמו
לחזור

וזה כל מה שיש לי לומר
אחרי כל הזמן הזה שעבר
עדיין נזכרת ברגע ההוא הראשון

וזה כל מה שיש לי לומר
אחרי כל הזמן הזה שעבר
עדיין נזכרת ברגע ההוא הראשון

תני לו מקום
תני לו יד
הפכי אותו לידידך
תעשי שיהיה לו נחמד

את מחפשת לכאוב
מתוך הפריחה.
לפרוח
מתוך הכאב.

כאילו היא
מרכז העולם,
וסביבה הכל.

למדתי לומר כלום
וללכת.

לפעמים אני מרגישה
כאילו הזמן עובר אותי בריצה
כמו ריצוד בזוית העין
שלא יודעים אם הוא אמת או אשליה

אני צריכה עזרה
לאהוב את עצמי
לא תמיד זה קל
כשהחיים
זורקים אותי מכאן לשם

אל תבחר
תן לדרך לבחור את השביל
אל תמעד
אך כל פצע יוכל להגליד
אל תמהר
לאחר לא תוכל

ריח בושם משכר
עולה באוויר הלילה
לעטוף חיים חדשים
שזה אך החלו.
לא תינוק נולד,
אישה יוצאת אל העולם
מתוך התגלמות ממסדית.

אהבה
בלילה בו הרוח העוברת
משרטטת את קווי המתאר
של הגוף.
בלילה שכזה,
שוב אין הרומנטיקה
נדמת כחלפה מן העולם,

כמו הוא קורא
את גופי המשתוקק
למגע ידו.

אהבה
צא מתוך אפילת בגדיך
אל מאחורי מסך הגזרה
אל חום היד המלטפת
ריח גוף.

מי יתן
ויהיה לי אורך רוח
לנשום אותך אלי בשקט
ולתת לזרמי הזמן
לומר את דברם


אכזבה
מליון ואטים
זרוקים על הרצפה
שבורים

בכל יום אהיה חדשה.

תמימות של ילד.
כל כך הרבה שנים
תמימות.
כל כך מעט זמן
לשבור תמימות.

הוצאתי כבר גרביים,
המטריה ליד הדלת,
המעילים מתאווררים,
חולצות שרוול וסוודרים,
וריח של אבק רטוב
אבל בנתיים

הפחד ,
הוא האויב.
צא למלחמה, אשמד.
תגיד לא.

הפחד מזדחל כמו שורשיו של דשא ירוק
מלחך את הקרסוליים, הרגליים, ועד לראש,
מתאחד עם שורשי השיער וצומח חזרה

לנשום אותה ולהרגיש התחלה של
קרירות, מקדמה לגשם
שיבוא.

ישיר יותר מכוח הנשיות,
דוחק יותר מריח בושם גוף
המטשטש את הערפל,

אתמול
כשחשבתי שהאושר תלוי,
גיליתי שהוא בעצם לא מתנפץ

צעקתי בכיכר העיר
ובא התליין
פרס עניבתו, והצהיר
אם את שמנה

מרגישה תלויה
על עץ
או שיח

באותו הבית
שהפך בית אבא,
למדתי משפחה.




יש לי ירקן, אבל
הוא גם יקרן. אם
הוא היה מקרין,
הייתי מרוקנת.

סוכרזית החיננית
מאבדת את זה.


תרומה לבמה





יוצר מס' 1124. בבמה מאז 6/11/00 8:24

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ליפעת בן-נון
© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה