|
מבין קרעי הצילומים הישנים,
קרעי זכרונות צפים,חומקים בגבול ערפל שינה,
מושכים בחוט לא נודע של חלומות ,
אני מנסה לדלות...
|
בילדותי, אבי היה
קרובי וחברי,
מצחיק, משעשע,מספר,
חביב הילדים וחביבי,
|
אין קץ ליופי,
כמה חסד בדברים:
בצלילי האבנים הקרות שהתחממו בשמש,
באוושת הקוצים המצהיבים על הגבעות
|
אם נפשי לא תדע מנוח
אם אלך אל הים ותשובה לא אמצא
אם אביט בשמים והם לי ישיבו שתיקה
|
פנטסיה
לאחוז גלגל השמש בידי
ואת האדמומית הלוהטה
בי זהב לרחוץ, לטבול.
|
"בעתוני אדוור על ג'ימאל"
הוא אמר
בדואי צעיר ,בן המדבר.
לחפש הגמלים
ידיו רעדו ,פניו מצהיבים,
|
על מדרכה ברחוב לבד אני צועד.
|
על סופיותו של המוות.
הורד המת. נסגר שער הגן.
נחתם הסוד- לא עוד לא עוד.
|
הלב שלי הוא משאבה
מעט כבר ישנה
|
המוות איננו איום
הוא בשבילי רק סוף היום.
|
המחלה היא כתובה. היא כתב ברית רע.
המחלה היא כתב שוד.
|
על פתאומיות המוות וסתמיותו.
העלים שמתחת לעץ
נסחפים והולכים,
ברוח עפים צהובים, מכסים את קברו של המת
שחרש עבר,
שנפל ונקבר בלא עת.
|
על תל אביב בלילה:
העיר בחושך אפורה ומעשנת
העיר לאה
העיר בחושך לא יפה.
|
תיאור המדבר החם.
הרוח רושפת נושפת
חמה
בחימה מנשפת,
הבוקר חלף
כבר חם-
זו ברית העום.
|
על גבעת עפר אפור, קודר,
בית אבנים ישן את אבניו הישנות
משיל, מתפורר.
|
לילה לילה הוא עובר על פני
דבר לא מדבר.
אני שומע את קול העלים היבשים שדבקו בבגדיו,
מריח ריח שריפה, ריח חריכה.
|
בלילה נפלה אל הים עדת עננים שחורים.
בלילה נפלה כעדת יונים שחורות בין ברקים מבזיקים
|
סיגרו את הים, סגרוהו בעננים!
|
אירוטי
עד כדי היופי
עד כדי האהבה
|
על חוף ים
בשעת צהרים כשהאדמה
חמה
|
לפגוש בן אדם
להרבות שיח על חיים ומחלה.
|
הייתי רוצה שתחזרי-
רק לרגע, הרף שברירי;
|
כשורש אויר על גזעך לתלות
לחבוק גזעך, לחבוק
וממנו לשתות.
|
שתי נערות בדרך הערב
מפסגת הגבעה הרחוקה
שתי נערות צוחקות בדרך
ירדו במורד הגבעה.
|
על הרג אב ובן בדואים ועדר גמליהם.
שלושה הלכו במדבר
ושלושה פגשו,אי-אי-אי
גמלים ואבא ובן
וקבוצת חילים ומקלע ברן.
|
|
|
תלוי מה אתה
שותל. אם אתה
מתכוון לשתול
בלוט, הוא יצמח
ויהיה לאלון
גדול ורחב צמרת,
אבל אם אתה
מתכוון לשתול
חלת דבש, לא
בטוח שהיא תצמח
להיות כוורת.
פו הדב |
|
