|
השיירה לא תעצור, אנחנו
פה, שוכבים
|
הייתי מקלף
את הזמן משניותיו
ומגיע לבערה השקופה של האלם.
הייתי מקלף את החטא
לפיסות של אור חיוור,
הייתי הולך על רגלי.
|
בערב, בין השכבות,
קדות שעורים לבנות בתפילה
|
בעצם אינני דומע,
בעצם אני שמח.
|
|
|
שני חברים יצאו
לדרך בים בם
בום.
אחד קיבל מכה
בברך, לא טיפל
בה, ומת מפצעיו.
חברו, שראה הכל
התדרדר לזנות
ולסמים.
בים
בם
בום.
בנאדם עייף. |
|
