|
 "בכו תבכה בלילה ודמעתה על לחיה אין לה מנחם מכל אהביה, כל
רעיה בגדו בה היו לה לאויבים" (איכה א') |
 270948234 בלנדר
"למה לי לקחת ללב -
יש לי דברים חדשים בראש,
יש לי דמיון שעוזר לפעמים לשכוח.
למה לי לקחת ללב -
יש לי הרבה לאהוב מראש,
יש לי תמיד חברים שעוזרים לשמוח.
תן לצעוק, תן ללמוד,
תן לצחוק ותן לשמוע.
תן לחיות ותן לטעות
תן לעצמך לסלוח.
פשוט לאהוב.
זה מה שרציתי לכתוב -
לך עם זה לאט,
ואז תוכל פשוט לרוץ מהתחלה.
למה לי לקחת ללב -
יש לי דברים חדשים בראש,
יש לי דמיון שעוזר לפעמים לשכוח."
(למה לי לקחת ללב/ אריק איינשטיין ושלום חנוך)
אצל הדס הכל נכנס ללב ומשם הולך ישירות לראש.
דברים ישנים, דברים חדשים- להכל יש מקום.
כולם מוזמנים!
פעם בעבר, לפני שנים רבות, היתה ילדה קטנה.
ילדה קטנה בחולצה אדומה ובחצאית ג'ינס רחבה.
את שערה של ילדה קטנה עיטרו שתי צמות.
|
איתי שלי!
חיוך ללא חיוך, בכי ללא בכי, צחוק ללא צחוק - הכל כאן שונה
בלעדיך.
פעם כשניגנת לי בגיטרה במחנה, ניגנת את השיר "לעולם לא אעזוב
אותך עוד" אז לאן הלכת? ניגנת לי שם הרבה שירים. ...
|
חבר שלי סיפר לי שדודה של חברה של אמא של ידידה שלו סיפרה לו
שדוד של החבר של החבר של החבר של בעלה ביקר בנצח. הוא לא היה
שם להרבה זמן- רק שלוש דקות, אבל הוא הספיק להתבונן מסביבו טוב
טוב טוב טוב טוב.
|
קראו לה נחמה.
נחמה- נו- ההיא שכל הזמן מדברים עליה..
כל פעם הם רצו להבין מתי היא תבוא. נחמה.
נחמה מיוחדת.
כמעט כולם אוהבים את נחמה ומחכים לבואה.
נחמה יפה. נחמה שקטה. על נחמה כיף להתבונן מהצד.
נחמה.
|
היא ישבה שם, במקום הקבוע - בשעה הקבועה. תמיד היא יושבת שם,
מחכה ללא נודע. היא קבעה לעצמה מנהג - לשבת שם בכל מוצאי שבת,
בין העצים, מול הכוכבים - ולחשוב.
מחשבותיה נדדו למרחקים והיא לא רצתה להשיבן. "שינדדו" לחשה
לעצמה, "זה טוב..."
|
הנני כאן -
אינני כואבת.
הנני כאן -
עומדת נחושה
|
במקום מסוים אבדת
נשארת חסר כל.
נעלם ממך מה שלמדת
שהפנמת רק כביכול.
|
לשבת לקום
לעמוד ללכת
רוח וגשם
עצים בשלכת
|
אחותי הקטנה במעט לי דומה,
בלב שתינו אהבת הדסה הומה.
אחותי הקטנה לרוב ממני שונה,
אך שתינו חיות על פי אותה המנגינה.
|
אינני יודעת אם אשוב,
כי אשוב ולמה ומדוע.
אינני יודעת אם אתמול
או היום או אולי עוד שבוע.
|
אז אבא,
אם יש ביכולתך לתת לי הכל,
את כל הטוב שבעולם.
אז מדוע הכאב?
כאב שבא, לא נעלם...
|
אי שם במקום פסטורלי
יושב לו זוג אוהבים.
|
אלי אתה ואודך,
בכל יום ויום ארוממך.
גודלך וטובך זוכרת תמיד,
דעתך בכל- עבר, הווה, עתיד.
|
הבטחת לי שאהיה מאושרת,
בית גדול ליד הכנרת,
ובל לא נשכח את הגינה הגדולה
ושיהיה באזור טוב, בשכונה מעולה.
...
וכמו שהבטחת, נדמה ששכחת.
לא קיימת כלום, לא השארת דבר.
|
עוד מעט קט תחת חופה יקדשך.
עוד מעט קט ואהובך יהיה אישך.
|
בית ספרי מקום שונה,
מקום כה מיוחד -
אומרים כל יום אל המנהל:
"אתה אחד, שמך אחד".
|
המעט שיש לו הוא מזון לנשמה-
"אם אזכה לקצת מזל, אשרוד עוד יממה".
|
הוא היה זקן ומרופט,
קלמר קצת אנטיפט.
|
החיים שלך הם סטטוס קוו-
אין לצאת ואין לבוא.
|
עולם בו כולם יתומים
בונה ביתם של אלמנות.
מכל מקום יש רק דלים,
אין תפילות, יש רק תחינות.
|
במקום לשחק אותה מבינים בצרות של אחרים
תנו חיוך ושתיקה מביכה.
תתחילו להקשיב...
תנו לנשום אויר נקי משטויות
ותראו איך נפש מבריאה ופורחת.
|
השומר על חומותיי ישן מזה ימים,
לב לבי כבר התרוקן מאנשים.
|
אינך מבינה דבר כה פעוט:
לא ניתן לכפר על רוחני בגשמי.
|
ואולי לא היו דברים מעולם,
ואולי אני בעצם כמו כולם,
|
אומרים שהעיניים הן חלונות לנשמה,
אומרים שהעיניים אומרות הכל.
אז איך זה שעיניים טובות של אשה זקנה
משקרות שקר כזה גדול?!
|
החלטתי לכתוב חמשיר
שאת עולמי יעשיר,
|
אנטנות עם קרינה
על הגגות הותקנו,
אז עם לחם וגבינה
גדרות סביב בנו.
|
ילדה קטנה תמימה
אבודה בתוך עצמה.
|
ורק אני נשארתי פה לבדי
נאנח וגונח,
רק אני נשארתי פה
זוכר ולא שוכח.
|
לבד בלי אף אחד.
עייפות כובשת,
ליבי נעקד.
|
לכתוב שיר
שבא מהלב והנשמה.
|
שכחת כי לך סוף בדיוק כמו התחלה,
שבסך הכל מקורך הוא מאיזו שחלה.
אתה לא שונה בהרבה מאדם אחר,
השוני היחיד הוא במה אתה בוחר.
|
נשמה טהורה פוקחת עיניים,
יודעת שמחכה לה יום ארוך.
מפהקת היא פיהוק או שניים,
מעבירה ידה על שערה ברוך.
|
זרקו אותו לפח
והפח ריק, אין בו זבל,
אך פתיה ורמיה יש
ואין כינור או נבל.
|
אדמה ארורה
שופכת דמים
נשמה צרורה
בצרור המתים
|
אם אני הנני פרח
אזי איך אקרא לך?
|
רציתי לכתוב לך שיר,
וקיבלתי משהו בנלי.
רציתי לכתוב לך שיר
וזה מה שיצא לי.
|
שקט.
דממה.
אל נא תפריעו נא.
|
"הבל הבלים" אמר קהלת.
"גם אני הבל?!" כבר אינני שואלת.
יודעת היטב את התשובה.
יודעת היטב אמת כאובה.
|
את כמו רוח סערה - חשבתי שאולי אם אקפוץ מבניין אצליח להיכנס
ללב הסערה, אך אז הבנתי שאת כמו הרוח, חולפת מהר, ואם אקפוץ
אפספס אותך, גם אותי.
את כמו השמש - מסנוורת אותי ביופיך, מחממת את ליבי.
תמיד חלמתי עליך, אך מעולם לא ראיתיך.
|
ואני יושבת שם, לבד, מביטה בגלים שחוזרים אלי שוב ושוב ושוב...
והם מביאים לי איתם כוחות חדשים עם זכרונות ישנים, ריחות
מוכרים, טעמים שנשכחו ממזמן.
|
שואלת אני את עצמי מי מאיתנו יותר כבשה? אתה בגלל ראשך או אני
בגלל פחדי.
הולכים במעגלים האין סופיים, מפחדים לשבור את הרצף.
העתיד נראה כל כך רחוק והלב כמעט נוגע בו.
|
אל הארכיון האישי (9 יצירות מאורכבות)
|
|
עורכי דין הם
כמו מקלוני
אוזניים.
ההסבר הרבה פחות
מצחיק.
אביה האיום. |
|
