|
ילדה בשחור יושבת בוכה,
מסתכלת מלמטה על אותה חברה.
צוחקת, רוקדת, מעשנת ושרה,
ילדה בשחור, ללא אהבה.
|
גלישה אל העתיד במרירות של עבר,
זה מחכה והנפש מוכנה,
כאן ועכשיו.
כי זה היה לפני,
והובן,
עכשיו.
|
אך יש תקות זכוכית עדינה.
אל תשברו אותה,
בבקשה.
|
מנקודת אור מסנוורת,
מנקודת שבר של אחרת,
מנקודה של אהבה,
מנקודה שאין ממנה חזרה,
|
ספר של הבטחה.
ספר של ניסים,
כתבנו אותו בשבילו -
ספרו של אלוהים.
|
לפעמים זה הכל,
ולפעמים זה כלום,
אבל לא באמת.
מוצא את כל השקרים,
ואיפה האמת?
ומנסים - ונחמדים.
וכבר אין כח לכל הדיבורים.
|
הוא נוגע באדמה, מתחיל לכסות.
פורש שמיכה למרחקים שמכסה את האופק בלבן זוהר.
מקפיא דודבנים שנחים על העץ.
עוצר את הזמן ולכמה דקות מאפשר לאושר להכנס, אל הלב.
|
איך אתה, שהיית מדהים לפי אחרים, השלכת אותי לעולם של אי ודאות
בעוד אני נאלץ לנתב לעצמי את הדרך; ואני לא יודע אם אתה מאיר
אותה או מכוון אותי בסימן.
|
הכניסה לתל-אביב, ומשם לכל מקום.
|
|
|
