[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








יהודה בן מיכאל
 
האיש השומע את שתיקת האדמה


אל היוצרים המוערכים על ידי יהודה בן מיכאל
דרכי אל הרריות וקסומות הובילו את הבאים לטקס חיתוך
הערלה מאיברו של יהודה. תחילת חודש מרץ 1980, בחוץ
קר עד לכדי שלג, כותרות העיתונים עוד עוסקות בלירה
הישראלית שזה עתה הפכה לשקל. ביישוב קטן לא רחוק
מרמאללה ואל-בירה - האינתיפאדה עוד רחוקה - התאגדו
כולם לשמוע את בכיו הראשון בפני קהל. מביך לכל
הדעות, הם ראו את המוהל המבועת, את האב הנרגש, אך לא
ראו את העתיד לבוא. ענן קטן ואפל כיסה את עין השמש.
שנים חלפו והכיפה הוסרה מעל הראש, ימי בציר 2003,
שוב בוכה ושוב בפומבי.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
אהבה נכזבת
ורדה יש חבר, אביב, שם של או-מו. ורדה הייתה החברה הכי טובה
שלי עד שהגיע המתרומם הזה ולקח אותה. כשהיינו קטנים היא תמיד
אמרה שהיא חולמת להיות קוראת בקפה, ואני רק רציתי לקרוא לה
בעיניים. לקרוע לה את החולצה. אבל היינו ידידים, ואסור היה
להסתכן באובדן מוחלט שלה

אוטוביוגרפיה
הלילה יורד וקר, הוא מתעורר וקם.
תולש עלה מעץ לימון, משפשף ומריח,
משפשף ובוכה.

זוגיות
"בשעת רצון אלטף את שיערך ההולך ומאפיר, בעדינות אעביר את
אצבעותיי על כרסך, אעסה את גבך עד יקמלו שרירי, אתן לך את
שגופי יכול עוד לספק"


לרשימת יצירות השירה החדשות
אמונה
זו רק זכוכית שנסדקה
זו רק רוח מתעתעת
זו רק תפילה
העושה את דרכה
מבין שפתי הממלמלות
אל השמיים

אהבה
חלפת בהמיית הרוח.
בנגיעה רכה של לגלוג ובת שחוק היית ואינך.

בואי והראי לי
את העולם כשהוא ישן
ישן אתנו
בואי ואראה לך
את החלום שלי בוער
בוער אתנו

איני רוצה דבר מלבד היותי שם
נושק לכוכבים ולירח המלא
שמאיר ומסמא את דרכי ומחשבותי

פארודיה
לראות את המוח נוזל
דרך חור קטן באוזן
לקרוא לילד בשמו
על שם הוריו או בשם סבו

אמונה
מבקש אדם אך כושלות רגליו
אלוהים הוא מקל ההליכה לאדם הנשען

פזמון
אולי את בוכה בפנים חתומות
ושפתייך הקרועות בצריבתן רועדות
ועינייך דומעות ברחש תפילה
אל שמיים כהים הזורעים מחילה

אמונה
אני חטא קדמוני- צעיר
מאז הייתי - לעולם אשוב
אני התשוקה

ייסורים
חלום חיי הוא היום-יום
השוטף את ריסי וממליח את לשוני
וחיי שהם חלום
כבר שקעו בעפר לח של זיכרונות מלוחים מן העין
ומדוע לי מציאות?

ג'ננה
אל חשכת התודעה
מודה שזה מכבר והנה עודנו

אין סיבה להיות פגוע
אלוהים ברא אותך
אדם קטן בשר ודם
עם לב פועם

פזמון
כך יצר אותך הטבע
כך ברא אותך האל
אז תשתוק ותתפלל
תאמר תודה ותתפעל

שכול
כשיגיע תורי
זעקה אדירה תחריש
אדמה חרוכה תאדים
ושמיים סמוקים יאחזו לחיים

פזמון
אמא לא דיברה איתי יומיים
המחשבות אודות דעתי מייסרות את נשמתי

אז על ערימת פגרי גדיים
זאבים ירכינו ראש ללחך
בחדרי השקט ישב אלוהים
ידיו שלובות ולעצמו מחייך

פזמון
החוף שמר לי צעד
בודד ועמוק בתוך החול
בשתיקתם שם הצדפים
נותר ממני מכחול

אני חי בעולם של קסם
מדבריות של בדידות מכל עבר
צלילי הלילה מחבקים בשעת עצב
כוכבים מחממים כשקר

מצב
ומה המוות בעד ארצנו
אם לא המוות נגד ארץ אחרת...

אמונה
אט אט ייסגר עוד שער
ותפילה אחר תפילה
מילה ועוד מילה
יסתדרו בשורה.

אמונה
המחשבות אודות דעתי המעורערת, מערערות גם את יסודות נפשי
יציבות מעולם לא הייתה לי נר ומאור לדרך.

בהבל פיך אקיץ אל האושר

שוב זו מלחמה
אני רחוק ולא קשור
אולי זה חבל אדמה
אולי זה חבל הטבור

פזמון
שנות חיים שהיו או חלמתי חלום
שיקיץ בלילות עגומים
ורק הדמיון ילווה עד תום
את הזיכרונות העמומים

עצב
חרש על חלון זלגו
טיפות של ליל ריק ומר
בחדרי הלח נותרו
רק חורף ער ושקט קר

קצרצר
וענן קטן יציץ
ודמעה יזיל
ועלה ינשור
וגזע ינוע

אהבה
רגעים נוגים, רגעים נוגעים
מחוג נושק למחוג
אני נושק לך


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
אמונה
היום אבדה אמונתי.
היא צללה בין סלעי פחד לכרישי ייאוש, נקרעה לגזרי אביזרי דת
דהויים, התפוררה לכדי אבק קטוב ומריר.
מלשוני הסדוקה מלהט אמונה, מטפטפות טיפות אדומות, טיפות תסכול
גדולות.

סופני
ספרי לי יקירתי על ילדותי האפילה, על המילים והשתיקה,
על הסימנים בגב ובנפשי,
על הסליחה והאיבה שבמותי.

הרהור
לפחות מהשקט הזה ניתן להפיק מרקחת אשליה, אולי לזמן מה היו
הדברים מסתדרים על הצד הטוב ביותר, זה שעליו מרוחה החמאה.

הרהור
בייאושי אני כבה ושמיכת עלבון וזעם מכסה את גופי, עיני נתונות
בנקודה נראית-בלתי נראית בתקרת החדר. הכל נרשם ומחר יאבד כלא
היה.
השתיקה יפה, גם הנצח שותק, רק האדם הדובר בשפתו הולך וקמל
ונאבק בשתיקת האדמה והנצח.

יומן
מה שלא תעשה, יעשו אחרים. הזדמנויות שתחמיץ, יתקשו על הרצפה.
הצורך לאבד את עצמי, לדעת. לא לשאול שאלות עם הראש בחול.
למות בשקט. לתת לסחרחורת הלילית לגרור אותי מטה, לצלול.

גם בלהיות חריג בכוח אין טעם... לא לסדר את השיער בבוקר, לא
להתגלח... להזדנח... להתכווץ בפינה ולאחוז באגרופים. לנטור
טינה לעולם כולו פרט לתחושה הגואלת מבפנים. להלקות בעצמי
ובאחרים בשבט לשון ורגשות...

הרהור
כמוני כמוך, כר עצוב, כבדידותך וכקור הזולג ממך כך אני. ופני
ממאנות להינחם מרוך מגעך. מבחוץ אתה עולז תמיד ושמחה ממלאת את
פניך, אך בתוכך אתה אפוף מחשבות והרהורים, מבקש מעט נחת ומנוחה
לראשך. כמוך גם אני. עבד לבדידותי ולחלומותי, הולך שבי אחר
כמיהותי

אהבה
ובין ערב ליום ובין יום לערב, אין דבר מלבד המציאות שמרחיקה
ומדחיקה. את מראך בראשי הופכת היא לריק ורק הלילה גואל.
יום ועוד יום, שנה ועוד אחת. זקנה זוחלת אט ועוד תזחל. את
שהיית - רק ראשי יודע. את שהינך היום - גם את חשה.

היפרדות
אלומת אור מבקשת כזב לרגע
אך לא אני איש כזב וכשף.
בחרון אף לא יסלח ולא יובן
אך אפי ארוך הוא ודעתי מבינה

אוטוביוגרפי
תורו רק קם ובוהה באויר ואוכל בקבוק כשהראש אל הקיר.
כשהוא צמא הוא בוכה, ואז בא שד גדול ומשפריץ לו חלב ישר אל תוך
הפה. ותורו מחייך ופולט, מחייך ופולט, כי ככה זה עובד.

את ניצן פגשתי באוטובוס.
היא הייתה יפה אז שתקתי,
שתקתי כמי שכיפה בעברו וההווה מערפלו.
היא חייכה,

אוטוביוגרפי
רגע אחד של תשומת לב מעיר בי רגשות ורגעים חבויים,
דם זורם בי, צלקות מבעבעות, צרחות האל מקפיאות את המציאות.

הרהור
האדם הכותב הוא האדם המביט
במעשה ידיו הכתוב,
כאילו אין אנו אחד
אלא אחד הכותב ואחד המביט ומנתח.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
אינני עוד בן האל שהייתי, האדם והעולם נטלו בי קרעים שאין
להשיבם גם עם השנים הנאגרות בגופי המרדן...




אפשר להוריד
סלוגנים
בנאפסטר







אנתרופולוג
קליני בודק
טכנולוגיות
חדשות


תרומה לבמה





יוצר מס' 25209. בבמה מאז 19/8/03 16:28

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ליהודה בן מיכאל
© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה