|
Jood
"תחנה אחרונה, לא לשכוח חפצים" וכמובן שהיציאה עם הכרטיס בלבד.
לתחנה הראשונה הם נכנסו נפרדים, עכשיו הם יחד מהלכים יד ביד.
בין המון הרגליים שרוקעות מסביב, הפרצופים והראשים, שמים לב
מיד לזוג המיוחד. ובתוך הצפיפות, גם הם מתקרבים, ובתוך הרעש,
הם בכל זאת לוחשי
|
והם היו שניים, וזה היה כמו חסר סיכוי. והם כמו התחילו בדיוק
ברגל שמאל, אבל כדרכה של רגל בודדה, גם היא התעייפה, וכאן
נכנסה הימנית לתמונה. והם היו עסוקים בוויכוח, עוד לפני
שהתחייבו זה לזו, כמו סימן מעיד לכישלון עתידי. אבל כשהאחד לא
מוותר, והשנייה לאט נעתרת,
|
יום שישי בצהריים, הגומיות כבר ירדו מהרגליים, החולצה בקרוב
תצא החוצה. אחרי שבעה-עשר ימים אי שם בהר-דב הוא מגיע הביתה,
עייף, אבל בוודאי מרוצה. הנשק מהודק ברצועה אל הגב, "כי ככה זה
אצלנו בגולני", ואיש מבוגר מתעניין אם יוכל לעזור,
|
את הגאות ואני השפל ושנינו ים סוער.
ויש רגעים שזה להיפך, והטלטול הולך וחוזר.
|
|
|
מישהו כבר כתב
את הסלוגן הזה,
אבל החתימה שלו
הייתה מטופשת
והרסה את כל
הקטע.
אני לא הולך
לעשות את אותה
הטעות - גרניום
קטן בגינה של
דודה נחמה. |
|
