הצלתי אותה מעצמה נדמה לי שעשיתי משהו טוב, ואז באו כל המחשבות
האנוכיות ועשו משתה אני גם שתיתי כבר בכוס השלישית הבנתי שזה
לא משפיע אני צריך משהו אחר.
אבל מה?
כבר השתכרתי על כאב, אהבה, חפירה בעצמי, שירים עצובים, מה
לא...
מיד נגשתי לבר, ושם היה בר-מן פאתטי, מהסוג שאחראים על החינוך
כי הוא בחיים לא יתבגר. הוא ברוב חוצפתו זורק לי איזו יציאה
משנות החמישים- "באה לפה הרבה?" כאילו הרגל שלי היתה דורכת
במקום כזה אם לא הייתי תקועה בפנטזיות "קפ אוב קופי, פאק אוף
תי".
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
