|
נולד ב-1982. מסתכל על העולם ורושם.
לפעמים בחיוך, לפעמים בדמעה.
פברואר 99'.
כל יומיים מישהו אחר נהרג בלבנון.
|
מתי בפעם האחרונה עשית משהו בשביל מישהו?
כך שואל אותי דני בסן. שיר טוב.
|
- "מאיה? אני לא מאמין!". ובאמת לא האמנתי. "מה שלומך? וואו.
עברו איזה אלפיים שנה.
|
סבא עבר לבית אבות, התמונות עמו.
אני עברתי לפה, לחשוב מחשבות במרפסת שלו.
קירותיו של סבא צפופים צפופים כעת, בתמונות משפחה של שנים.
הילדים שלו בתסרוקות ומשקפיים של שנות השבעים, אבא במעיל עור
בגיל שלושים, הנכדים בסיום קורס קצינים, סבא ואופק לומדים ללכת
בגי
|
לא היה מקום בפיקציה לדיבורים. הם רק היו הורסים.
להתאהבויות של שעתיים יש חוקים מאוד ברורים.
|
האם אגש אליך ואומר שאת יפיפיה הערב, ואגיד שכדאי שאלך כי אני
שיכור?
או אולי נתעלם, נחייך פלסטיק, נברח הביתה?
|
רוח סתיו ראשונה תמיד גורמת לי לשוב ולמדוד, לשוב ולבחון.
כל ראשית סתיו אני מרשה לעצמי בלוז קצר של מזג אויר ומצב רוח.
כמה ימים אולי. שבוע טופ.
|
כמו סמים וכמו מחזירים בתשובה, גם המשפט הזה מציע פתרון קל
לבעיה קשה. מעין חמימות של תשובה חובקת עולם להכל.
תנסה, מה יכול להיות.
|
פעם ראשונה שאני חושב בקונקרטיות שאולי גם אני רוצה כזה אחד.
קטן כזה, עם אדידס ומוצץ. שיירדם עלי בנסיעה שקטה בין תחנות
מרכזיות.
|
לצאת בתחושת אני לא אימפוטנט.
נצחונות קטנים.
וואלה.
|
עוד יום של עשר שעות שמירה מאחורי. אני חוזר לחדר ומסתכל על
הפלאפון.
שיחה שלא נענתה.
שירה בית.
|
|
|
שלי בקשה רשות
לא לבלוע ביום
הכיפורים. מה
אגיד לכם,
דילמה.
החבר של שלי. |
|
