|
זה היה מזמן. יצאתי אל הרחוב לטיול קצר וראיתי אותה, נערה יפה,
היא שבתה את ליבי.
זה היה מזמן, מזמן. אני נזכר עכשיו בכל הימים הטובים. איך
הייתי צעיר וראיתי אותה.
|
אני זוכר אותה. אני זוכר שראיתי אותה. היא הייתה יפה כל כך.
אני זוכר אותה, הייתה לבנה והיה לה כובע כסוף. אני זוכר אותה,
היא הייתה לבנה, היא הייתה רחוקה מהאחרות. אהבתי אותה, אהבתי
אותה יותר מאשר את כולן.
|
"מזל טוב! יש לך בת", אמרה המיילדת. מזל טוב, יש לה בת, חשבה.
"מזל טוב! יש לך מקל" אמרה לי אמא. מזל טוב, יש לי מקל,
חשבתי.
מזל טוב? על מקל אומרים מזל טוב?
|
יום שישי ה-20 ליוני שנת 2000, זהו יום ההולדת שלי, זהו גם יום
ההולדת של בעלי, שרון.
אנחנו מתכוננים, עומדים לצאת לחגוג את יום ההולדת המשותף שלנו,
לחגוג אותו יחד.
|
זה היה באיזה יום בהיר אחד, ממש בהיר ונעים. זה היה באביב.
היא נולדה, תינוקת רזה, לבנה ויפה.
היום היא כבר יותר גדולה, והיא יפה, ממש כמו שנולדה. יש לה
תלתלים שחורים שחורים ועיניים כחולות ויפות. היא רזה ויש לה
מרץ, אבל היא רעה. היא הילדה שאני הכי אוהבת, וה
|
הגעתי הנה ויש לי תשעה חודשים עד שאני עובר מכאן.
הגעתי הנה ואני קטן, הגעתי הנה ויש לי הרבה לעשות.
לא לזמן ארוך אני כאן, תשעה חודשים אולי פחות.
אני רעב, ואני לא יכול לבחור את האוכל שלי, אני צמא ולא יכול
לבחור את השתיה שלי.
אני ממש רוצה דברים בסיסיים וש
|
|
|
