|
ושוב אני מתעטפת בשמיכת הכאב שלי
נכנעת לבכי.
מנסה להפסיק אך לשווא.
ואתה בשלך.
|
הכל נראה ריק, חסר טעם. הגשם יורד עלי ואני אפילו לא שמה לב.
אני גמורה לחלוטין, מפנים ומבחוץ. לשום דבר אין משמעות.
שכבה של שיטחיות אופפת אותי. אין בי יכולת להרגיש. הכל סתם.
וקר. כל כך קר.
|
שונאת שאתה מכאיב לי, עמוק בפנים.
שונאת שאין לך מושג שאתה עושה את זה.
שונאת שהקשר הזה כל כך קשה.
שונאת שאנחנו צריכים להתחבא.
|
|
|
מישהו פעם שם לב
שאתה אף פעם לא
יכול לדעת איך
אתה בדיוק נראה
עם משקפי שמש?
הנזיר האלקטרוני
ברגע של הרהור |
|
