|
זה הים הכחול הכחול,
ומציף את הכל ונוהם,
לא חדל מלגדול ולגדול,
אליי אופק מביט משתומם..
|
תמהתי, תמתי.
בדידותי,
מנתי ועולם,
בדידות, היא
|
היי, הניחו לי כולם,
החלון, ציפור ושמש
|
לאט, לאט, כמו שהעץ גדל,
בכל עונה רק קצת,
כמו שהרגת אותי, כמו שרחקת..
|
עוד לא נח לו העצב,
הוא קופץ משמחה לשמיים..
|
אוהב שלום, רודף שלום
אוהב צדקה ומשפט,
רב הגרגיר בחיטין מחלום,
אך בארץ הצדק מעט,
|
אפשר להכין את חיינו לחורף,
לנקות מרזבים ומבלי לחפף,
מגבי המכונית כבר הוחלפו,
אבל איך אתכונן אל הסתיו שבלב?
|
ללכת רק אתך,
על החוף, עד אינסוף.
|
ציפור נוגה,
נודדת,
רק בגד ושיר,
לחומת רשף
|
המעגל האין סופי, שלו הקץ,
על אניית קסמים, דוהה בערפל,
והיא מפרש נושן, היא לב של ים,
ומתקלפת אט כמו זכרונות..
|
זה יוצא מן הראש,
אך ראשית לו בלב,
כמו שליל הירח,
מצית, יללת הזאב.
|
הגיע העת, לשוב כאהוב,
אל זרועות הנוטפות געגוע..
|
|
|
לאט ובשיטתיות
משנים את הכיתוב
על חלקיה השונים
של אנטומית
הבמה, דפיוצר
הופך דף אישי,
ראו אור הופך
הוציאו לאור וכך
הלאה... יום אחד
שלך לחמך עוד
יהפוך ל...
מה?!?!?!?!
שפוך חמתך?!
צרצר. |
|
