יאתין זרף, לסבל נולד.
בגיל 3 התגלה כמשורר בעל כשרון רב, אביו ואמו תמיד
נשאו בכיסם עט, וגם עיפרון, כדי שיוכלו לתעד כל חרוז
שנפלט מפיו.
לאחר מספר שנים החלו ללמדו לכתוב בבית, ולאחר עוד
מספר שנים, אביו נפטר ממחלה סופנית - בירכיוזאורוס.
גדל בבית אמו עד גיל 18, ואז ניסה את מזלו במבחני
הקבלה לחיזבאללה, אמו התנגדה בתוקף, וכאשר הבינה
שמאמציה לא יעזרו, ירתה לעצמה בכתף, תלתה את עצמה על
עץ, ועשתה חרקירי. יאתין, למרבה האירוניה, לא
התקבל.
יאתין פיתח נטיות לפראנויה, סכיזופרניה,
קלסטרופוביה, ואוזגודשלאטר. הוא היה יושב שעות על
גבי שעות, ומצייר שירים, בכתב שפיתח במיחד כדי להביע
את נסתרות ליבו, ולאפשר לעולם לבהות בהן.
כשעבר לבסוף את תסביכי גיל ההתבגרות לקראת שנות
השלושים לחייו החליט לשרת בצבא לבנון. בתור אזרח א"י
לא התאפשר לו לעשות כן ולאחר מספר ימים הוא נעלם
באורח פלא. בחיפושי המשטרה הוא התגלה בעזרת פנס
במרתף ישן וחשוך כאשר ידו תפוסה בתחתיתו של ארון
תיוק נעול ותקוע בבית שימוש שאינו בשימוש, ועל דלתו
שלט "זהירות נמר".
אחרי שחולץ, החליט לעזוב את הכל, ולהיות סוטה מין
מסוכן. הוא גידל זקן פרא ויצא להשתולל ברחובות.
יאתין היה נשוי למג'ל [כנראה] באושר עד שהיא החליטה
לעזוב אותו. יהיה בסדר.
לעת זקנה קיבל יאתין את התואר הנכסף 'המשורר
הפלסטיני הנודע' כאשר פרסם קומץ שירי אהבה ומלחמה
בבמה.

השתתף בצילומי הסדרה "לתפוס את השדיים" שמעולם לא
שודרה. (במאי- יאתין זרף, מפיק- יאתין זרף)


בעמוד זה בחר יאתין להציג לעולם קומץ שירי מלחמה
ואהבה פרי עטו.

ועוד דבר אחרון:
יוצר נהדר שאני מאוד מעריך:
נתאי פרז-
http://www.Stage.co.il/Authors/NitaiPerez

את האינתיפאדה שלי ייסורים לא מספיק, שהיהודים, מרעיפים כדורים על ביתי