תמיד היו אומרים לי : 'בחיים לא הכל שחור ולבן ', אז
זהו שכן, זה כמו ששואלים אותך : 'את מי אתה אוהב
יותר את אמא או את אבא?', ותמיד יהיו אנשים שיגידו :
'איך אפשר לבחור?', קיבינימט, אתה לא מחליט פה על
גורל העולם, אפשר לבחור, אם ההורים שלך היו מתגרשים
היום עם מי היית הולך - והרי לך התשובה.
והקיצוניות הזאת, לפעמים היא פרובקציה, לפעמים היא
אנטי, אבל לרוב היא האמת.
בחיים מעטים הם המצבים שיש אופציית פשרה, ביניים
שגורמת ל-2 הצדדים להיות מאושרים.
אז אני החלטתי, כעיקרון - אצלי יש רק שחור ולבן,
ולרוב זה שחור, אבל כשזה לבן - זה יהיה לבן בוהק.

דיכאון בדידות זה לא שמפחיד אותי למות צעיר, כמו שמפחיד אותי למות בלי תכלית, ללכת בלי להשאיר חותם, להיעלם כאילו לא הייתי כאן מעולם.