|
בדרכי האל הלכתי
ושמעתי קול ציפור
קול הדרור היה הוא
מבעדי הסנה שהחל לבעור
את שם עוד עומדת בלילות ערפל
והגשם נוטף על גופך שברירי.
זכר גיפופי, ידי המושטת, לא נותנים מנוח
זעקתך נשמעת עד עמקי נשמתי,
|
ניחוחות גופך המזיע
עדיין חרוטים באפי, לא נותנים לי מנוח
|
|
|
בהיותי נער צעיר
לימים מתה עלי
אימי. אבל ככל
שעובר הזמן היא
פחות ופחות
סובלת אותי.
חרגול בטיזר
מתוך המונולוג
האינטרוספקטיבי
אורבאני שלו,
"מדוע אני מיוחד
ואתם לא" |
|
