|
בדרכי האל הלכתי
ושמעתי קול ציפור
קול הדרור היה הוא
מבעדי הסנה שהחל לבעור
את שם עוד עומדת בלילות ערפל
והגשם נוטף על גופך שברירי.
זכר גיפופי, ידי המושטת, לא נותנים מנוח
זעקתך נשמעת עד עמקי נשמתי,
|
ניחוחות גופך המזיע
עדיין חרוטים באפי, לא נותנים לי מנוח
|
|
|
באמריקה כ"כ
התלהבו מ"החבר
של שלי" שהחליטו
ליצור דבר
משלהם: קוראים
לזה "החבר של
פייסי" |
|
