|
אני מנסה לראשונה בחיי להעלות את כתביי על אותיות
דפוס ולא במחברתי .
זהו מעבר שקצת קשה לי איתו , אך אסתדר.
אני מתאמץ לכתוב בכל הזדמנות ולכן לא הכל נראה
ספרותי ומקצועי אך לפחות טבעי ואותנטי.
אוסיף ואמר ששמות "יצירותיי" נבחרים באקראי , וקשה
לי להתחבר אליהם.
ולכן נא לא לייחס משמעות מרובה לשם.
תודה והרבה אהבה ומחשבה.
אשמח אם תגיבו לדברים, ולא רק בציונים.
ירון
yaron1511@gmail.com
אחד מכניס את תיקו למכשיר והוא מתחיל לצפצף.
כולם קפואים, דממה, ליחשושים רבים אך שום תנועה,
רעש נורא נשמע ומסך שחור ירד.
|
ואתן רק לירח להתבונן בגופך
לו ורק לו כי גופך הוא סודי וסודו
|
דלתות נסגרות ואין
חיילת, רק סיגריה לבנה שבוערת על הפס הצהוב
שאותו אסור לעבור.
|
את מלאה ומאושרת ואותי תמיד מרהיבה
כשהכל סביבך כמו הרס את עדיין שמחה
|
חששתי ,לחיצה, אך גם היא בגדה.
מנסה להבין היכן זו טעתה, אהבה?
|
כי רגשותיי הם חולשותיי.
ומה אבוא ואספר לך...
|
והיא תרפה ותעלם, רק כמה סוכרים
עוד כמה וגם היא תירקב.
|
הגידול מתפשט ומכביד
והסוף קרוב מאי פעם.
|
גערו בך ללכת ?
או שמא אבדו כוחותיך
ונדמת.
|
וכמו יתד ננעץ בליבך פנייך הופכים עצובים, קפואים.
|
כולי נכנע למגע ורוצה
עוד עוד ולא להפסיק
|
עשן שיכול להמצא בחלל החדר ומתפוגג
|
מוזיקה מרגיעה או שלא
מתנגנת לה בחדר הסגור.
|
מהנהנים עם ראשכם כמו אמירת תודה,
כמו קדים קידה לה.
|
הם מריחים את נשקי, מתקרבים אליו
כנראה שהם ינסו להשביתו כדי אשאר
חסר אמצעים מולם.
|
המוות הגיע מתוך הקופסא השחורה
קול בודד הכריז על מותך
|
רוצה אתה לשוב כי אינך שלם עם לבך.
אך זה דבר שכבר לא יתאפשר, כי נעלמנו לך.
|
מערבולות של אלכוהול ומחשבות
מחשבות ותשוקות שאינן מתממשות
|
אני רוצה לטעום מכולכן, נשים יפות.
תנו לי לגעת בכן בעדנה וברוגע.
|
כשהוא נולד הוא נראה כמו עוגיה
|
בין אלפי אנשים אני נאבד ומוצא ושוב נאבד.
ומי יטווה בעבורי את הדרך.
ואת דרכך שלך, להוליך באהבה...
|
אך הוא איננו,
בין אלפי הגלקסיות מרחפים להם
חלקיקים מן השלם.
|
אסופה קטנה ואמללה
כבר איני שלך יותר אסופה
|
שיר אהבה לונדוני
הוא כל מה שביקשת
|
ואני שקט כמו ישן.
וחי, חי כמו לא חי.
ומת, מת כמו שמתעורר
למציאות
|
אל תבעט בו, עדינות, אולי הוא מת...
|
אני לא מבין מה זה אומר,
אני צריך סיגריה.
|
חיים בשלווה כאילו כלום לא קרה
ובטח כלום גם לא יקרה.
|
הרי ממה בעצם אנו נפעמים
אלו דברי הבלים
|
אתם אוספים את חפציכם ומסתלקים, שלום אחרון, להתראות.
אני נותר לבד בעולמי שלי במיטתי שלי, לבד.
|
וכל החיים שלי רצים לפניי, כמו חיזיון לעיני, כל הדברים
שמקיפים אותי עכשיו עוקפים אותי
|
פעם בשנה,
באמצע שום מקום,
נאלצים אנו לקיים חיים.
|
עוד אהבה, עוד מחשבה בעולם.
|
|
|
אין בעולם אהבה
כמו אהבה של אמא
של השכן שהדשא
שלו ירוק יותר
ממלפפון שהוא
בעצם תנין ואם
חושבים על זה
הוא לא אוהב
דגים, אחרת למה
הדייג אוכל
אותם?
רואים רחוק?
קוראים שקוף?
מה זה שקוף ויש
לו ריחו של
גזר?
נאד של ארנב.
נבי ארנבי
(בעקבות הבדיחה
האחרונה, נגמלתי
לגזר. מעתה אני
אוכל רק חסה.
וכמה שיותר
ירוקה, יותר
טוב. חבל רק
שאני עיוור
צבעים) |
|
