|
אני מנסה לראשונה בחיי להעלות את כתביי על אותיות
דפוס ולא במחברתי .
זהו מעבר שקצת קשה לי איתו , אך אסתדר.
אני מתאמץ לכתוב בכל הזדמנות ולכן לא הכל נראה
ספרותי ומקצועי אך לפחות טבעי ואותנטי.
אוסיף ואמר ששמות "יצירותיי" נבחרים באקראי , וקשה
לי להתחבר אליהם.
ולכן נא לא לייחס משמעות מרובה לשם.
תודה והרבה אהבה ומחשבה.
אשמח אם תגיבו לדברים, ולא רק בציונים.
ירון
yaron1511@gmail.com
אחד מכניס את תיקו למכשיר והוא מתחיל לצפצף.
כולם קפואים, דממה, ליחשושים רבים אך שום תנועה,
רעש נורא נשמע ומסך שחור ירד.
|
ואתן רק לירח להתבונן בגופך
לו ורק לו כי גופך הוא סודי וסודו
|
דלתות נסגרות ואין
חיילת, רק סיגריה לבנה שבוערת על הפס הצהוב
שאותו אסור לעבור.
|
את מלאה ומאושרת ואותי תמיד מרהיבה
כשהכל סביבך כמו הרס את עדיין שמחה
|
חששתי ,לחיצה, אך גם היא בגדה.
מנסה להבין היכן זו טעתה, אהבה?
|
כי רגשותיי הם חולשותיי.
ומה אבוא ואספר לך...
|
והיא תרפה ותעלם, רק כמה סוכרים
עוד כמה וגם היא תירקב.
|
הגידול מתפשט ומכביד
והסוף קרוב מאי פעם.
|
גערו בך ללכת ?
או שמא אבדו כוחותיך
ונדמת.
|
וכמו יתד ננעץ בליבך פנייך הופכים עצובים, קפואים.
|
כולי נכנע למגע ורוצה
עוד עוד ולא להפסיק
|
עשן שיכול להמצא בחלל החדר ומתפוגג
|
מוזיקה מרגיעה או שלא
מתנגנת לה בחדר הסגור.
|
מהנהנים עם ראשכם כמו אמירת תודה,
כמו קדים קידה לה.
|
הם מריחים את נשקי, מתקרבים אליו
כנראה שהם ינסו להשביתו כדי אשאר
חסר אמצעים מולם.
|
המוות הגיע מתוך הקופסא השחורה
קול בודד הכריז על מותך
|
רוצה אתה לשוב כי אינך שלם עם לבך.
אך זה דבר שכבר לא יתאפשר, כי נעלמנו לך.
|
מערבולות של אלכוהול ומחשבות
מחשבות ותשוקות שאינן מתממשות
|
אני רוצה לטעום מכולכן, נשים יפות.
תנו לי לגעת בכן בעדנה וברוגע.
|
כשהוא נולד הוא נראה כמו עוגיה
|
בין אלפי אנשים אני נאבד ומוצא ושוב נאבד.
ומי יטווה בעבורי את הדרך.
ואת דרכך שלך, להוליך באהבה...
|
אך הוא איננו,
בין אלפי הגלקסיות מרחפים להם
חלקיקים מן השלם.
|
אסופה קטנה ואמללה
כבר איני שלך יותר אסופה
|
שיר אהבה לונדוני
הוא כל מה שביקשת
|
ואני שקט כמו ישן.
וחי, חי כמו לא חי.
ומת, מת כמו שמתעורר
למציאות
|
אל תבעט בו, עדינות, אולי הוא מת...
|
אני לא מבין מה זה אומר,
אני צריך סיגריה.
|
חיים בשלווה כאילו כלום לא קרה
ובטח כלום גם לא יקרה.
|
הרי ממה בעצם אנו נפעמים
אלו דברי הבלים
|
אתם אוספים את חפציכם ומסתלקים, שלום אחרון, להתראות.
אני נותר לבד בעולמי שלי במיטתי שלי, לבד.
|
וכל החיים שלי רצים לפניי, כמו חיזיון לעיני, כל הדברים
שמקיפים אותי עכשיו עוקפים אותי
|
פעם בשנה,
באמצע שום מקום,
נאלצים אנו לקיים חיים.
|
עוד אהבה, עוד מחשבה בעולם.
|
|
|
הטעות שלכם היתה
בזה שהרגתם אותם
בעצמכם. אם
הייתם אומרים
להם למצוץ לכם,
מעצמם הם היו
מתאבדים.
החבר של שלי
מסביר לאדולף
איפה הם טעו. |
|
