|
זה נדוש, אל תגיד את זה. לא. זה שאנחנו נמצאים בסיטואציה
מטורפת של סמים, אבל בלי הרוקנרול, זאת הבעיה. בנוגע לסקס, הוא
נהיה מעאפן בגלל הפחד מאידס. מה שנשאר זה רק אנדרלמוסיה של
מיליוני צבעים שנשפכים בבזבוז רב בכל יום, בלי טיפת טעם. ממש
סתם. ואתה מרגיש כל כך..
|
ואז הוא זרק אותי ובלעתי עוד קצת כדורים מרובעים שיצאו במהדורה
מוגבלת לנערות אקסטרימיות במיוחד ועשרים וחמש וחצי גלולות
שחורות מצופות ויניל לגותיות מתקדמות, למרות שלפי היומן שלי
אני אמורה להיכנס לקטע הזה של השחור רק בעוד חודש וחצי ולבדס"מ
בעוד שלושה חודשים.
|
שלי מזדקפת, טוענת, מכוונת לעבר חלון ראווה ויורה. החלון מתנפץ
ברעש אדיר. כל האנשים נעמדים ומתבוננים. התיאור הבא אמור היה
להיות 'המומים', אבל כמו שנאמר, אז זהו שלא. לאחר הקיפאון
הזמני מאוד, האנשים פשוט ממשיכים בשלהם.
|
"עצוב לי",הייתי מכריז בנאום המציג את עבודת הגמר,"שהנוער של
ימינו יודע מיהו דודי בלסר ולא יודע מיהו ניטשה..." אז, אימא
הייתה מביטה בגאווה ומלמלת: "אויש, איך שהילד שלי מוצלח..." את
האמת, שזה ממש לא נשמע כמו אימא שלי. "החלטת שאתה הומו?!"יותר
מתאים לאימא...
|
|
|
אוננות, סגריות
וערוץ 9!
לו יהי, מסכם את
חיי הזהר של
כותב סלוגנים
ממוצע (שכמותו). |
|
