|
מסיים בחודשים אלו תואר שני במדעי המחשב.
שבלול פרא לעת מצוא, ופוטנציאל לא ממומש בכל עת.
כשאתה יושב מס' רב כ"כ של שעות בש.ג, ההסתברות שיצוצו לך
טיפוסים שונים ומשונים היא כלל לא קטנה...
מכיוון שבסיסי הקט נמצא באמצע המדבר (50 דקות נסיעה מבאר-שבע),
קורה לפעמים שמגיעים אנשים אבודים במקצת עד פתח הש.ג.
|
- "אבל למה? אתה באמת חייב? אני לא מבינה את זה..."
- "אוי, אמא, כבר הסברתי לך מקודם... ומילה שלי זו מילה- את
חינכת אותי ככה, נכון?"
- "נכון, נכון, תמיד בן של אמא; להגיד סליחה בבקשה תודה;
שתהיה לך סב"ת שלום, ככה לימדתי בן שלי.
|
מסתבר שלנו הירושלמים יש שפה משלנו, מין סלנג שכזה שעד היום
חשבתי ששגור בפיהם של כל ילדי ישראל, אבל טעיתי.
|
אין ברירה - חייבים להקדים את שעת ה-ש'!
רציתי לסמן לרמי להתחיל בתרגיל ההסחה למבצע, אבל הוא לא ראה
אותי, אלא הביט בעיניים מעריצות בשרון; אני חושב שהוא נשבה
בתעמולה שוטפת המוח של הגננת...
|
כל ערוצי החדשות דיברו על צירוף המקרים המדהים שבין מותו של
הקדוש הנוצרי מס' 1 בעולם לבין בואו של יזוס כריסטוס, אבל אף
אחד לא ידע שהקשר היה עד כדי כך ישיר; בכל זאת- תחיה שניה לאחר
אלף שנים ועל ההתחלה רצח של איקונין? פאדיחה של החיים...
|
ובכל זאת, ממקום עומדו של מוות, נראה כאילו ג'ורג' שרבית'
מאורורה אילינוי עומד ליטול את חייו הפאסיביים לידיו (בפעם
הראשונה מזה שנים) ולהתאבד! - עניין שהיה עובר בשתיקה שבהסכמה
מצידו של מוות (הוא הרי היה רק השליח), למעט עובדה אחת:
ג'ורג' לא היה רשום.
|
"רומם עמית", קראה המורה בקול מבלי להרים את מבטה מדף השמות.
גל צחקוקים מהוסה עבר בכיתה, והמורה צעקה לכולם בנחמדות
האופיינית שלה לשתוק.
מעניין, לא משנה כמה פעמים קראו את השם הזה בקול, הוא תמיד
עורר גיחוך; מסוג הדברים האלה שמצחיקים רק מהסיבה שהם נכונים.
|
"עבודה כהלכה", הוא חשב לעצמו, "מבוצעת היטב ובכישרון רב". הוא
ניקה את שאריות הנוצות והדם שדבקו לבגדיו, משתדל שלא להכתים את
תעודת הכשרות הממוסגרת שהייתה תלויה על הקיר.
|
"היא רוצה לעזוב אותי", עברה המחשבה בתוכי; מדלגת במהירות שיא
בתוך המוח בתוך נוזל ניורו-כימיקאלי כלשהו, פורצת בשקט על מנת
שלא להסב כל תשומת לב למודע, רגע לפני שהיא נעלמת בתת-מודע.
התרכזתי פנימה ושלחתי יד; "אהא, תפסתי אותך!", קראתי בקול,
ובצד השני של הטלפון,
|
עמדתי בצפירה וחשבתי עליו. לא בגלל שרציתי, ולא בגלל שפקדו
עלי, אלא בגלל שסוף סוף גם אני יכולתי לעשות את זה; לעמוד דום
עם הנשק רבע שעה כזקיף ליד נר הזיכרון, ולעשות פרצוף רציני
ועצוב על-אמת; כזה שכשמסתכלים עליו מקרוב, רואים שהאישונים
מנצנצים
|
- "אז שמעתי שהיא זרקה אותך..."
כזה הוא תומר; חד כמו סכין ובוטה כמו קוקסינל בתוכנית של ג'רי
ספרינגר.
- "כן, החלטנו להיפרד כרגע, למרות שזה עדיין לא סופי!", הגבתי
במחאה.
- "אחי, כשאומרים 'החלטנו', אז זה אומר שהיא החליטה קודם ואתה
נאלצת להסכים
|
הוא התקדם לעברי בצעדים נחושים, הסיט את החלון ואמר
בטון נעים והחלטי: "שלום רב לכבודו!".
"שלום-שלום", עניתי בנימוס, מצפה ממנו להכריז על מטרת
בואו לבסיס, או לפחות לשאול איך להגיע לאילת
|
ידיד שלי ארז אמר לי שהוא כבר ראה אותה באזרחות כמה פעמים, בכל
מני מסיבות, וישר קלט שזו אחת שרק מחפשת זין. אני שונא את
הביטוי הזה, אז החזרתי לו שאולי היא רק מחפשת אהבה. הוא צחק
וקרא לי תמים.
|
- "אז אני הולך ברחוב, בדיוק תפרתי את הסמל על המדים - מדי
כותנה, דרך אגב, לא סתם דקרון! דפקתי שיפצור משהו בנזונה
לנשק
כי הרצועה נקרעה לי לפני יומיים, וככה, איך שאני הולך בעיר,
אני
עובר את השוק ופתאום איזה אחד דופק לי יריקה בפרצוף!"
- "אתה רצ
|
"You know, Myfanwy, it's not easy being the only gay cactus
in the village!"
|
הומאז' עצמי לסרט Kill Bill.
צולם בפורים, 2005.
|
אילת, 2005. ללא עיבוד נוסף.
|
"אני אשתגע כשתאמר אינפימום
מרוב כתיבה אני הפכתי בעל-מום..."
|
חבל להתעצבן ואין טעם לכעוס
מסביר את המצב עכשיו
ופשוט אין מנוס
גם כשהייתי בגילכם היה קשה לי לתפוס
|
קמפל!
לפני שאתה מקלל!
מחכה שתרוצי
(קמפל!) בואי ותעלי לי את ה-GUI
|
שיר כבד ברוח שטות שנכתב על מנת לתאר את הסבל בדרך לתואר
הראשון.
|
אל הארכיון האישי (6 יצירות מאורכבות)
|
|
אם אתכופף נורא
אוכל ללקק
לעצמי? |
|
