|
זכרונות נעורים...
יעל בזרועותיי.
שכובים על האדמה, בצילו של חרוב.
בדרכינו אל המפל אמרתי לה, הנוף עצוב בעיני.
היא שתקה.
פעם בפעם עיניה מסתכלות בי.
כה צעירה היא!
|
זה המקום שלי.
רק שלי.
שלי ושל משפחת היעלים השכנה.
שלי ושל הסלעית שחורת הכנף שנחה עכשיו על ענפי השיטה.
שלי ושל השיטה העתיקה נותנת הצל שעומדת באפיקו של הנחל.
כשאני מטפס על מדרגת הסלע, כשאני מרגיש את הרוח הלוחשת באוזני,
אני יודע שהגעתי הביתה.
|
גם אנחנו ישבנו שם,
מחייכים,
ממתינים למים שירתחו,
בוחנים את קולותינו
ואת השפעת המלים על העיניים
|
אני יודע שזה לא מספיק לך,
ועם אהבה לא הולכים למכולת,
ובקושי משנים את העולם
|
כואב לי
על הזמן שהוחמץ
ומבט פנייך שולח בי
אלפי רמיזות אסורות
|
בינינו, אני אוהב אותך.
ולא בכדי.
|
מים רבים זרמו בנהר
שמשות רבות זרחו
ולבי נכסף אלייך
|
עקבות בשלג
קרן שמש ראשונה
ציוץ ציפורים
|
והים שובר חומות חומות
לרגלייך
סוער ומרגיע
|
וידי ליטפה את גופה של אישה ערומה
מעץ
או חימר
|
עכשיו אתה תגיד שלא הבנתי
ואני אגיד שלפעמים אנשים הם בתוך עצמם.
חושך זה לא דבר רע.
|
אך אני
אינני מסוגל לגדולות
ואת מיקומו המדוייק של חלונך
בעוונותי
לא ידעתי
|
הסתרת אותי במרתף הסודות שלך
ושטפת אותי בכל הרגשות האפשריים
בקנאות ובמסירות.
|
עכשיו הגוונים דהו
וגם את קוראת לי מוזר
|
מטפסים בקושי.
עוצרים לפעמים לנשום את האוויר הדליל.
קשה לנשום בגובה של מעל 4,000 מטר
|
"האישון שלך שחור. יש בך משהו אפל".
גם אני מפחד מהלא נודע.
|
תכירו.
זהו גופי.
כפות רגליי הגדולות.
אצבעות קטנות ושמנות.
טבעת כסף מעוטרת סוסים על זרת שמאל.
ציפורניים סגולות.
לפעמים צהובות.
|
השפה אינה צורבת בגרוני,
התורים אינם כואבים בגופי.
|
נשיפה. עיר אירופאית. לילה. מעיל ארוך. צרפתית עילגת. אדם עומד
על הגג וחושב. לא אדם, כבשה. יש הבדל? אישה יושבת על הגג,
ברגליים שלובות, ביריות שחורות ומשקפי שמש כהים.
|
אל הארכיון האישי (12 יצירות מאורכבות)
|
|
יש פה עוד מישהו
שאוסף מדבקות של
חצרות בתים
בירושלים ? חסר
לי את משכנות
שאננים מספר 4
.
בתמורה אני מוכן
לתת אס של
השכונה שבה גר
ג'ינג'י.
אחד שאובססיבי
לאלבומי אוספים |
|
