|
Thinman
הגוף פצוע, עייף
אבל הנפש חיה ובועטת
לפעמים יותר לפעמים פחות
רצונות ושאיפות מאחורי ערימות של פחד
לפעמים אמיץ, לפעמים צריך עזרה
קצת יותר מעודד עכשיו
הולך נגד הרוח.
ברגעים שאני כותב
היית יכולה לקחת ממני הכול
|
מכירים את משחק הקישורים ההוליוודי לקווין בייקון?
אז בואו נשחק קצת עם זה.
|
ממלמל כמה שורות לא מחייבות, לוגם קצת מהבירה, תולה את הגרטש
האדומה הנצחית על הצוואר. מסתובב ללהקה ויאללה, עכשיו הוא
בבית.
|
היא היתה שרועה לפני
יותר עלובה מהסדין המלוכלך
|
אראה את עינייך נשקפות
מכל מסך, כל חלון, כל חלום
אשמע את קולך בכל רחוב
|
יש עוד זיק כזה, כשאני נכנס לשם
שמזכיר לי מה הביא אותי לשם מלכתחילה
|
הוא לא השאיר לי ברירה, באמת
|
החיוך הזה שלך כשאת רואה אותי
בפעם הראשונה
באותו יום.
לחזור אליך הביתה.
|
אחרי שהוא פירק לי את הפרצוף
עוד עשיתי לו קפה שחור
|
ההשלכה המופלאה שלי
גורמת לי להטיל ספק בעצמי בכל רגע
האם הטלת בי ספק?
|
גוף ללא מטרה
בגודל שאי אפשר לפספס,
אלמלא הוא היה שלך
|
למה עדיין הרבה נשמות תועות כאן בבמה?
כל כך כואב כאן בבמה.
|
ערום, צורח, מטורף
ככה, על השער של "ידיעות" ביום שישי
|
שלוש שנים אחורה חשבתי שהדברים שאתה זה הדבר החשוב, לי בכל
אופן, כל החיים הסתכמו בבירה, ניל יאנג והלייקרס. כשהזמן עובר
אתה לומד שהדברים האלה הם מה שבאמת חשוב, אבל, לא לטעות, חס
וחלילה ולהראות את זה
|
אם הצלחתי להבין משהו מהתנהלות העולם הזה זה שבאמת נבראנו בצלם
האלוהים.
|
"בואו איתי" הוא קרא
והם הלכו אחריו באש ובתופת
כולם נכנסו ומי יצא מהאופל?
|
חדר מלא אנשים
פרצופים נדחקים ואני במרכז
|
ללכת ברחוב או להישען על חלון של אוטובוס גורם לי להרגיש כמו
בשיר של ספרינגסטין או דילן.
|
איפה שהוא בדרך בין האהבות לאי ודאות
איבדתי את עצמי
אולי היינו צריכים להיות יותר פתוחים
אולי היינו צריכים להיפגש אחרת
|
אני לא מרים ידיים
רק כי אין לי כוח בשרירים יותר
|
אני רוצה לרוץ ברחובות ולצרוח
שהמלך הוא עירום
|
עלה לאוטובוס איש מבוגר שדוף ושרוף מהשמש...
למרות שהוא עמד בשמש כל היום והיה רעב וצמא
לרגע מצאתי את עצמי מקנא בו
|
נתת לי רגעים קטנים של חסד כשהבנת אותי כל כך ואני אותך. תמיד
נשמעת לי כאילו את כל האלבומים שלך הקלטת בבייסמנט בבית, מה
שהיה נכון ותמיד הרגשתי כאילו הייתי שם איתך כשהקלטת.
נ.ב. -
ד"ש לכולם.
|
אני חושב שהיא בכתה בדרך החוצה
אולי הייתי צריך לתת לה כוס מים
משהו איתי לא בסדר
|
נס קפה בתרמוס, סנדוויץ' שהכנת לי
ואן מוריסון מזכיר לי שלפעמים אנחנו בוכים
|
ועכשיו פשוט צריך להמתין. להמתין שיבוא הבא בתור. הוא בטח יושב
כרגע בחדר בבית, פורט על גיטרה ומזמזם לעצמו, ומדמיין את עצמו
מול עשרות אלפי צופים. הוא עוד יבוא. כמו שקורט בא ואחר כך הוא
ילך, כמו שקורט הלך.
|
אל הארכיון האישי (5 יצירות מאורכבות)
|
|
