|
בצרחות הגעתי לעולם הזה בשנת 1976.
ידעתי למה אני צורח וידעתי למה אני לא רוצה לצאת,
אבל מה אפשר לעשות. משכו אותי החוצה.
בדרך כלל אני לא מדבר הרבה, אבל לפעמים יש לי כמה
משפטים לומר ובשביל זה אני פה.
מסתבר שנעלתי את עצמי בתוך האוטו עם שני זבובים שהחליטו, דווקא
כשהגעתי לכביש המהיר, לצאת למחול ייחומים זבובי משגע מול עיניי
וסביב ראשי. אוי, רע ומר הוא עולמי!
|
אלוהים, איבדתי את האמונה בך, אני מניח שהרגשת את זה בכל פעם
שדמעה זלגה לי מהעיניים
|
הכל התחיל ביום חורפי קר לפני שלושה אביבים בדיוק. בני הגיע
לגיל המיוחל וכמו שאר חבריו הוא נשלח לחזית, מקום הגבורה של
המעטים ומקום סופם של האחרים.
|
אני פותח את העיניים אחרי שתי שניות של חושך ואני מוצא את עצמי
מסתכל על משהו שלא זכור לי שראיתי קודם. דלת.
|
יש לי כלב. חומי קוראים לו למרות שהוא ממש לא חום, הוא לבן
כולו מכף רגל ועד אשכים.
למה קוראים לו חומי? כי הקקי שלו חום... מאיפה לי לדעת למה
קוראים לו חומי?! ככה מצאנו אותו!
|
החלומות שלנו מספרים לנו על עצמנו בצורה אחרת ממה שאנחנו
רגילים. מעמידים אותנו מול המראה, כשאנחנו בצד השני, מסתכלים
על עצמנו עירומים. ללא הסבר הם מתקיפים אותנו כל לילה עם סיפור
חדש מתוך ספר שממשיך להיכתב בכל יום שאנחנו קמים בבוקר.
|
ככה כל ערב, מכור לשקלים, אוסף שקלים מנהגים. לא שטרות, רק
מטבעות של שקל. כזה מין בחור אני, מכור לצבע הכסף של המטבעות.
|
עפתי ככה מעל האגם, מאושר בעולמי הקטן ובדרכי לבית החדש.
הרוח מכה על פניי ואני מאושר. עצמתי את עיניי לרגע והמשכתי כך
במעופי קדימה
|
כשהייתי ממש קטן קסם היה עדיין קיים.
כל דבר חדש שיצרתי מעצמי היה כקסם בעיניי, כאילו אני הראשון
שמגלה אותו לכל העולם.
|
אני לא יודע כמה זמן עבר עד ששמעתי את שמיל בחדר. "מה אתה הולך
לעשות?" שמעתי אותו שואל ומבלי להזיז את גופי מהתנוחה המעוותת
שעל המיטה ומבלי לפתוח את עיניי עניתי לו "עוד לא החלטתי אבל
אני בטוח שיש לך רעיון מעניין בשבילי"
|
תשמרי על עצמך.
אל תתגנבי למקרר בלילה כשכולם ישנים, רק כדי לאכול עוד עוגת
גבינה.
זה לא טוב בשבילך.
|
אף אחד לא יודע אבל הבטחתי את הגשם בשבילך.
כי כל טיפה שנופלת מהשמיים היא כמו סיבה אחת שבגללה אני חושב
עליך...
|
מיוחד הוא הלילה שפורש כוכבים מעל ראשך
מיוחד הוא הבגד שלובש את גופך
מיוחד הוא אני כי נתת לי את ידך
|
אלוהים, איבדתי את האמונה בך, אני מניח שהרגשת את זה בכל פעם
שדמעה זלגה לי מהעיניים
|
האמונה שהאושר נמצא שם מאחורי הפינה, שהאושר נמצא במשהו פיזי
שאחנו צריכים להשיג, יהיה אשר יהיה, נראית לי לא אמיתית.
|
הייתי חייב להיות ראשון לפני כולם.
להיות היחיד שזוכה בפרס הגדול, היחיד שהצליח לעבור את כל
המכשולים ולהיכנס פנימה. סקרנות? הרצון להצליח? דחף למושלמות?
|
|
|
"מי אמר מכון
כושר ולא
קיבל?"
אילנה עוסקת
בספורט |
|
