|
ירדנה
אתה כועס וזעם ממלא את ריאותיך
כיצד תשאיר כך מקום לאהבה
ואיך יבער ניצוץ כשאינך נפתח אלי
מכל שטות אתה פונה ונותן לזה לדעוך
|
דמעות קרות זולגות על פני
במערומי הייתי חשופה לעיניי כל
סדקים נפערים בי עם כל מילה שלו
וכמה שהוא צודק
|
כל מה שנשאר מאיץ בה את הדופק
כל מה שנותר ננצר בנשמתה
ואין לה תחושה קוסמת אל האופק
צללים זזים והחולות נודדים
|
|
|
את יכולה לקשור
אותי ואת יכולה
להטביע אותי ואת
יכולה לנעול
אותי בבגז', אבל
אני תמיד אמצא
את הדרך הביתה.
(נוי-נוי הורסת
לאמא יודית את
החלום) |
|
