|
 בעזרתו יתברך
האש אוכלת הארץ, ואנו - מה אנו? הנראה אותה שורפת שדותיה, מעלה
דמעה על עולליה, מפרקת ברית אחיה?
הנראה את האש ממוססת הכל, ונשב בחיבוק ידיים כאילו אין אנו
מברכים רוחה ומקדשים לילותיה? |
שום דבר לא יחזור להיות כפי שהיה.
|
לאחר מספר דקות של המתנה - אורות החדר עומעמו. זרקור כוון אל
הבמה ושם עמד איש כבן חמישים בעל מכנסיים ארוכות וחולצה לבנה.
בעיניו השחורות הסתכל על הקהל בדממה.
האולם שתק.
|
"אבל אני רוצה מישהו מנוסה! ראה..." פתחתי את תיקי לפניו "יש
לי הרבה מטבעות, אוכל לסדר לך כמה..."
"כסף לא עוזר בדרכים הללו!" הוא הרים את ראשו מספר שקרא, והפנה
אליי את מבטו
|
חשבת שזה הולך להיות פשוט.
כשהבטת לראשונה על המקום - רצית להשאר שם לתמיד.
לחקור את כולו. את כל הפרטים השונים שבו.
|
"עיניים ירוקות-אפורות
כנפיים ארוכות
ראש קטן
ניזונה בעיקר מצמחים ומזרעים"
(מתוך מילון "רב מילים")
|
דיבורים על הדברים הדחופים ביותר מרחיקים את האמת,
הבורחת מבעד לחלון - אל האפלה האמיתית ביותר,
אך אף אחד לא רודף אחריה.
שוקעים בפתיחת פיהם וסגירתו.
|
על אבן זו ממש התהלכו גיבורים.
צדיקים ישבו תחת העץ שמפיל צילו עליי.
|
אין מראה יפה ממראיהם של השמיים,
לאחר לילה סוער במיוחד
|
שומע את הבריות הצועקות לו -
שיאט, שיפנה, שיעצור
ובכל זאת - ממשיך ללכת
|
ראה נא מה צלליות יכולות לעשות....
|
עלה בליבי מדוע אומרים שמקום מושבו הרשמי של הבורא הוא בשמיים.
|
שמיים באותו הגוון, עליהם נעים בשלוה ענני נוצה לבנים
ומשפחה קטנה-
הכוללת אבא, אמא ו-2 ילדים קטנים,
|
|
|
נשבר לי מבנים.
אם הייתי אני
שקוראת את מה
שאני כותבת,
הייתי שואלת את
עצמי אם אני
דו-מינית.
גמבה, שגילתה
כבר ממזמן שכולם
מסביבה
דו-מיניים. |
|
