|
זה היה יום שלישי ממוצע למדי. הלכתי ברחוב ולפתע החל לרדת גשם.
רק טפטוף קל אם לדייק. למען האמת, זה לא מאורע נדיר בימים
האחרונים של חודש אפריל בניו יורק.
שמעתי לפתע צעקה מקצה הרחוב, קול גברי קרא בשמי. הסתובבתי
וראיתי אותו.
|
זה היה יום חורף אפל, היום שאחרי המלחמה.
הרובים עוד לא הספיקו להתקרר, חלק מההרוגים עוד לא נקברו
והפצועים עדיין צעקו מכאב.
שני הצדדים הכריזו נצחון, אף אחד לא הודה בתבוסה אבל לא היה
אפשר עוד להלחם.
|
|
|
רואים שאני
סופרת מעולה.
עובדה. אני
מופיעה בקוביות
הצהובות.
אחת שרוצה
שיזכרו אותה. |
|
