|
4.12.1985
ערב לוהט בשטחים השקטים
חשש של הורים הולך וגובר.
הרס נוי ועולם מתהפך.
ועולם מתהפך ועולם מתהפך.
|
שבוי במבט שזרקת לעברי,
כלוא בעולם התכלכל.
מנסה לאתר פרצה
בין כפלי שפתייך, אבוד לעד.
|
גם אני שייכת למחלקת אבדות
כשבקרוב אהיה רק זכרון רחוק.
|
אני הייתי הכדור
שנפל והתגלגל
|
הדורות לפנינו עזרו לא מעט
להרוס אדמה טהורה ועיר מקלט
לשעבר.
|
את תמיד שם בשבילי, שוכבת או עומדת
ומתבוננת בי.
|
התמימות שלי קורעת, כי
נמנעת ממני תבונתי.
אמשיך להרהר, אך לא אגיע
למסקנות.
|
אני ישות עם ראייה.
עולם שביתי בחושי.
גאולה היא בחירתך, פשוטה ככל דבר.
דרכי עשיתי לטובה.
לך לבד, מרצונך.
השעה היא מעכשיו ועד עולם.
|
הרגשת הנשמה-
חסרת תועלת קטנה.
|
ידיי פלא ואצבעות
זהב, טהור.
זוהר בוקע,
מזמור.
|
שברים את שולחת
קרני אור זוהרות
שוכבת בשמש
חשופה להכל.
|
הירח אוהב אותך.
"תגדלי ותהיי חזקה" הוא אמר.
חייכת אך לא הפנמת.
|
לפעמים דמיינו שאין לנו בית. ישבנו ברחוב ולא היה לנו מה
לאכול, כשרק עוברי אורח מעטים נתנו לנו מכספם. קפאנו בלילות
החורף, ניצלנו תחת השמש היוקדת בימות הקיץ החמים, ישבנו בלי
לזוז במשך שעות רבות, ימים רבים... אולי אפילו שנים.
|
לפעמים נדמה לי שמישהו מצייר לי על ההכרה, גורם לדברים להראות
כמו משיכות מכחול של איזשהו צייר מטורף. אני הקו השחור באמצע,
השיח המוזר, וכל תודעתי היא הפסים הצבעוניים.
|
אל הארכיון האישי (8 יצירות מאורכבות)
|
|
