|
א חסידעש נשמה שהתגלגלה בטעות ללוטוואק-קאפ, מאמעש א
גוואלד...
אומרים כי האדם כחלום יעוף. יעוף, כן, יפרוש כנפיו ויגביה עדי
מרום, יסתופף בצל אברתו. מה טובו משכנתיך ישראל, משכנות
חלומותיך, אהלי דמיונך.
|
"לצערי אין כל שיפור במצבי. ניסיתי להשתחרר מהדימוי העצמי
השלילי, להתחבר לשורש שלי, לצאת מהריבוע, אה, זאת אומרת,
הקיבוע..."
"אין דבר, טעות פרוידיאנית. המשך בבקשה."
|
כותרות שחורות, אותיות אימים --
תרות עיניו מעת לעת, מעט לעט.
|
התבוננתי בך יושב מולי
עוקר אמיתות מתוך אהבת האדם
|
אני לא הייתי בין המפגינים
ולא השתתפתי במחאות המונים
|
עצים כסופי-גזע ישאו כף
ויברכו: צאתך לשלום.
|
והנה אחרת
נאחזת בסבך סייגיה
|
החיוך הזה, שלא נמחק, שלא שותק
|
ואני אחריך נמשכת ורצה
בלב שבור
שלם
וחופשי.
|
ורק דבר אחד בפיך הפולט יללות --
במטותא, פתחי את הדלתות!
פתחי לי...
אך ראשי נמלא חשמל
|
אך אנו נהיה ידידי חולות
נכפפים בשקט, נכנעים
אורגים בנופינו ברית מלחשת
ים, שמיים, רוחות
|
תפילה לעני
אשר ביקש להעיר בלילה כנורו
ומצאו מנוכר.
|
כמו מתלחשים הספרים בהתרגשות של קוסם אגדות:
"קחנו ונקחך אל איים בלב ים, נסחף על מרבד אל אוצר מרגליות."
|
ועל כל ענף ועלעל אוכל לדרוש
שירה, תילי תילים.
|
מודיעין --- יש עם מי לדבר!
|
אם, באופן היפותטי,
יכניס עכבר לביתי ספגטי...
|
לא מוקד שנאה לבת חרונך, לא במה
אך זרה היא לך אש המתמיד
של יושב האהלים
|
משבריך וגליך עלי עברו
התנפצו לשברי חלומות
|
רש נואש שאון שר
רקע בין מלה הלם ניב עקר.
|
פעם היינו רוקדים במעגלים.
החזקנו ידיים וראינו פנים,
|
וכאשר תבקע באחרית הימים
ויצאו מי חיים, דמע וצחוק
יתחם האו? מן מחשבת בניין
בקו תוהו ירוק.
|
הייחנק באלתוש? יישרף במנורה?
ייהרג או ייסקל באבנים?
|
אך מי שהשלום שלו
אסור בצמתים.
שלום עכשיו.
לא בנבואה
לא בקדושת החזון
|
שופכת שיח-לא-שיח, מלל צללים ולא-כלום
אל חושך חדרה.
|
|
|
