|
איזה מזל שבאת.
עד לפני שבאת הייתי אבוד, לא ידעתי אם לחיות או למות, לא ידעתי
אם חיי הם אשליה או מציאות.
רציתי פשוט לוותר,שכל הסיוט הזה כבר יגמר.
|
כל החיים שלי שאלתי את עצמי אם יש גן עדן או לא?
|
לא יכול לחיות בלעדייך, כל היום חולם עלייך.
לא רוצה לקום מזה החלום, לא מחר ולא היום.
האם זאת המציאות או שזה רק הדמיון.
|
אף פעם לא דמיינתי את ההרגשה איך זה להיות אסיר, עד שאת נכנסת
לחיי.
הפכתי לאסיר מיוחד, לאסיר של האהבה.
|
אינני יודע מה לעשות, להרים ידיים ולוותר או למענך להמשיך את
חיי?
|
|
|
ההתקן התוך רחמי
הראשון היה צרור
אבנים שנדחפו
במקרה לרחם של
נאקה וכך מנעו
הריון.
ואני שואל, מילא
לדחוף אבנים
לתחת של גמלים,
אבל אחר כך עוד
לספר לחבר'ה?
זוזו לסטרי,
הסטוריון |
|
