|
הגורל הוא הצדק של הטפשים...
"ידוע" השיב אלוהים ונאנח: "גם כן הגלילאו הזה, אל תדאג הוא
קיבל את המנה שלו, החזרתי אותו לעולם בגילגול של צביקה פיק
כעונש"!
|
השמש זרחה אמש,
מעל ליבי,
פורחים שדות החורש,
בתוך תוכי...
|
בניסיונו להדמות
לספרות אחרות,
עושה שמיניות באוויר.
בחלציו מתהדקת
חגורה משנצת
לאפס שאיש לא מכיר.
|
בובת הטלאים,
כזיקית בצבעיה,
עיניה משובצי כפתורים.
כשאחד החוטים,
נפרם מבגדיה,
תופרים לה תוואים חדשים.
|
את גופה מרכיבים
ניגודים ניגודים,
מה נפלא ריקודם במרחב!
הרוחות סוערות
באותן גחמות,
ששוברות את גלי השרב.
|
בשדות השטן
כבשים לבנות,
פועות בעצבות שירתן.
המזבח מוכן,
לצליית העולות,
וכליית שארית עצמותן.
|
השניות שנוזלות,
ממחוגי השעון,
מעידות על שעה מאוחרת.
|
גם המוות יתור אחריה,
גובה קורבנות ודמים...
כולנו לבסוף נהיה חלליה,
וידום לצוקה אלוהים.
|
הפחת חיים בתוך חומר אפור,
נאלם השחור - נעלם השחור.
|
מגרש הריקודים,
נשאר מיותם.
ואני היתום הרוקד.
|
דברים טובים,
באים במינון קטן,
כך נאמר...
על כל שלושה נולדים,
במרוצת הזמן,
רק אחד הנפטר...
|
וכולם יכולים להיות מלך,
מעשיר לאדם הגלמוד,
השיכור כמזל ללא דרך,
ומלכם המקום האבוד.
|
ללא עתיד,
ההווה מאבד משמעות,
וזאת על היות העבר...
ההיסטוריה תעיד,
שהייתה כטעות,
כאוסף אירועים שנצבר...
|
הרצון-
אותו הרגש,
כפול המידות,
אוחז בו טוב ורע...
|
חרב העולם
חטפו את הירח!
את השמש כיבו!
יקדו את הים!
והכוכבים כבר כבו...
|
הנה יד אלוהים,
קמוצה בכאבה,
קטועת תאומות-מדממת.
|
ורבים הם תאיה,
מלאי החיים,
מבתים עד גורדי השחקים,
ביבבות הסירנה,
|
ילד קטן
בידו טוש לבן,
ניגש לאמן בשאלה:
הייתכן כי אפשר
להיחשב כצייר
כשהשקפת עולמך לא צבועה?!
|
נטול השראה,
מול מקלדת קלוקלת,
מנסה לחבר יצירה.
בנוסף לצרה,
אין דפים במחברת,
והיד השמאלית נרדמה.
|
חבורה של קולות,
מקהלה מנצחת!
כיריות בצרורות,
נפלטים מהתחת.
|
לרוץ בחופים עד אין עד,
ולרבוץ בדשאים מוריקים...
לפרוט בגיתית עם היד,
ולהדהד את האופק צלילים...
|
חייל קורא על עצמו קדיש,
וממהר לסיים לפני התרסקות,
|
ביום נקראים בשמות: "אנשים מתורבתים" חביבי הבריות"...
נטולי הגיון, וחסרי מחשבה- מפועל עד משכיל הם נקראים "החברה".
אך זאת לא ידעו-כי אינם בין חושבים-אלו-אנשי הרמזור אם כי לא
אנשים.
|
הוא פנה אלי דרך אתר "אטרף דייטינג", בדיוק כמו כל השאר, עם
אותן השאלות, ואני עם אותן התשובות.
ובכלל, אני תחת השפעה של כמה כוסיות אלכוהול, שהשקיני השותף
שלי למלאות שנתיים להכרת חברתו.
שגיב שמו, קצין בקבע בחיל הלוגיסטיקה.
לא היה שום דבר מיוחד בפניה או בשי
|
ולפעמים
אנחנו כה בודדים,
אבודים בעלטה מעוורת.
ברחובות
האורות עמומים,
השעה נהיית מאוחרת.
|
|
|
קשה להיות
ידית ארון
אך קשה כפליים
לידית עם שגרון |
|
