|
יניב בן לשני הורים מורים וחתול. (ההתרמה מחר)
מעריץ את ראומה וייצמן וחושב שהשלום התחיל בתוכו
(ושם נגמר).
אתה תנסה למנוע כל קשר-עין, אתה תתמקד על נקודות בחלל, אתה
תשחק עם הידיים שלך מחבואים, תקרא ספר, תראה סרט, זה לא משנה.
הוא נמצא שם מימינך, מסתכל עליך ומחכה לשניית החולשה שתבוא
(כשהיא תבוא). כשברור לך שקשר עין יוביל לנסיעה שלמה של תחקיר
על השם שלך, וכשתצליח
|
"עכשיו תתכונן," הוא אמר כשפתח את דלת הכניסה של הטיאלוי.
"ברוך הבא לצד השני." קולו נעלם בערבובייה של עשן ומוזיקת האוס
חזקה. תוך שנייה מצאתי את עצמי במציאות שונה, בין ענני העשן
ראיתי גברים מחזיקים ידיים ואנשים עם יותר שרירים מגוף לבושים
בגופיות שחורות צמודו
|
"לא אכפת לך שאני מצחצח שיניים, נכון? קבלתי חדר בלי שירותים"
"לא" אמרתי לו וחשבתי לעצמי ואני קיבלתי חדר בלי ניר...
|
"שוב אתה עושה את זה !" אמרה ענת ובקולה מידה ניכרת של עצבים.
"אתה שוב מפליץ איפה שבא לך בלי לבדוק את כיוון הרוח" ופונה
אליי הוסיפה "הודו היא שלך, יניב"
|
תמיד כששואלים אותי מה הייתי מבקש אם היתה לי משאלה אחת, אני
עונה לירוק דם. כלומר לירוק דם מתי שאני רק רוצה, מתוך מחשבה
שאנשים מסביבי יסתכלו עליי במבטי ירא וימלמלו לעצמם -"תזהרו,
הוא יורק דם".
|
עוזי מחרבן פעם ביום יציקה טובה מיד אחרי האוכל, אותה הוא מתאר
ע"י שימוש באי התאילנדי הקרוב למקום טיולנו
|
תנסו לדמיין את עצמכם בויפאסאנה - מוקפים באנשים חדשים, יודעים
שלפניכם 10 ימי שתיקה וכל דרככם לבטא את עצמכם מתבטאת בשיעול
עמוק ונסיון להאריך אותו ככל שאפשר....
|
|
|
לא קלה היא לא
קלה דרכנו, אבל
זה מה שהיה וזה
מה שלקחנו.
שאול מהמוסד
שואל מהמוסד. |
|
