[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









ICQ 343289803 343289803  Persistant !!!

אל היצירות בבמה האהובות על יניב קובץ'אל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי יניב קובץ'אל היוצרים המעריכים את יניב קובץ'
נולד ב-1979 ומאז מנסה לעשות מהחיים משהו טוב ונעים
עבורו. מתבגר ומתגבר וחוזר חלילה...


התחיל לכתוב שירים בכיתה א' - בהתחלה רק בחרוזים
ולפי עונות השנה והחגים ובהמשך הסגנון נעשה יותר
פתוח ויותר אישי. קריאת ספרים היתה מאז ומעולם תחביב
מרכזי עבורו.
קרא בשקיקה את כל ספרי: ג'ינג'י (גלילה רון-פדר),
חסמבה (יגאל מוסינזון), השביעייה הסודית (אניד
בלייטון) ובנוסף את ספרי אריך קסטנר וז'ול
וורן.הדמיון שהיה פורה ממילא, הרקיע שחקים ומילא את
הילד יניב בהשתוקקות להרפתקאות משלו...

הילדות העשירה במלל השפיעה באופן מכריע על סגנון
החשיבה וההתבטאות שלו, כפי שניתן להתרשם מהיצירות
שלו כאן ב-"במה חדשה".

היו לו כמה שנים שבהן לא צמח בשדה השירה שלו שום
יבול. זה היה בשנות התיכון (בערך בגילאים 13-15). מה
שהתחיל מחדש את הזרימה והתנובה היה קריאת הספר:
"פרחי הירושימה" (חסר שם המחבר).

יניב מקדם בברכה כל הערה או הארה מפרגנת או
ביקורתית, כל שאלה או תמיהה וכל הצעה לשיפור!
אתם מוזמנים! תיהנו!




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
אהבה
הנשיקה הראשונה (שאת יזמת) היתה מתחת לעץ ליד מוזיאון תל אביב.
בכל פעם שאני עובר שם אני מצלם אותו. למזכרת. אני מתפלא שהוא
עדיין קיים. הרי עצים באים והולכים לפי מצבי הרוח של
העירייה...


לרשימת יצירות השירה החדשות
הרהור
ואני מנסה לעשות סדר בתוך אי הסדר ואין לי מילים יותר
להסביר לעצמי על לינקים מקושרים מבלבלים
עולים ויורדים באנרים מגבילים אותי
יותר ויותר אייקונים זוהרים

טבע
אני מתגעגע לניתור של הנחליאלי
ולשחור-לבן שלו.
משהו ברור ומוחלט
מגיע כשמתקרר ומשובב את לבי.

אינטרוספקטיבי
והאדם בכללותו
הוא עולם תלת-מימדי
שנמתחים בו צירים בין הקצוות המנוגדים
ועל כל ציר וציר
יש כפתור לויסות עצמי.

אמונה
ונדמה לפעמים,
כי כלום לא השתנה
ומתחת לשמש עדיין רואים
את אותם פרצופים מוכרים

אינטרוספקטיבי
פעם היה בנאדם שקראו לו אני
ואני נעלם מהמרחב שביני לבינו.
היינו פעם קרובים. אני ואני.
בעצמי לא ידעתי לאן ללכת,
אך נשבעתי להמשיך לנוע.

כמיהה
שאהיה חזק,
שאמשיך,
שאמצא,
שיהיה לי מה לחפש

אמונה
אז מחייך לי פתאום האיש,
שעד אמש היה מזעיף פנים
ורוחו נכאים ועיניו כבושות בריצפה,
אך עתה הוא מסביר לי פנים ועיניו מאירות.

אהבה
אני רוצה לכתוב
אבל המילים נשברות לי
בפה לפני הדיבור

יחסים
אבל אני
כל-כך כל-כך
רוצה להיות
כמוהו

ושואל אותי: "אייכה?"
הייתי מסתתר מאחורי עץ הדעת
ומחריש.
האימה היתה חזקה מהפיתוי לצאת ולהעז.

אהבה - ואין לה על מה ללכת
אם עליי או עלייך, אם בינינו או מעלינו
כי אין גשר חזק דיו
להעמיס עליו שאלות כאלה

אהבה
המורכבות הבלתי נסבלת הזאת
מתישה -

אהבה
לא.
לא הייתי רוצה לשנותך.
לא הייתי רוצה לגרוע ממך דבר
ואף לא להוסיף לך מאומה.

אכזבה
את יושבת
על הגדה
וברכייך בחיקך

כשבמראה משתקפת בבואתי,
כשהבגדים עולים על גופי

וידוי
ואני מבוגר רך במילים
נסוג פנימה ונאלם דום.

הגות
שעת הדמדומים שלפניו
צובעת את שמיי בפסים ארוכים של שמש אחרונה
אחר-כך
הוא סוגר עליי בעלטה מוחלטת.

הגות
כשאין איש איתי
ושוב יורד עליי
ערב חד-פעמי

החיים לעתים
מקרבים אותי אל פי התהום.
מעליה מתוח חבל דק.

לו רק היו לי כנפיים,
הייתי זה מכבר דואה מעל הכל.

הנה אני גוחן מעליה,
כמנסה לאמוד את עומקה.
הנה אני נאחז בחבל,
לא מרפה.

מלמטה עולים אדים,
נושפים עליי;
לו רק היו לי כנפיים,
הייתי זה מכבר דואה מעל הכול.

לו רק היו לי כנפיים,
הייתי זה מכבר דואה מעל הכל.

לו רק היו לי כנפיים,
הייתי זה מכבר דואה מעל הכל.

געגוע
אז לעיתים
כשמנקרת בי השאלה
אם נועדתי לעולם הזה

הנער קורא: זאב, זאב,
אבל איש אינו מבחין בךָ.

תחושתי
תן לזמן זמן
תן לו קצב משלו
הבט בו מן הצד

הרהור
בצבעי מים
את טובלת מכחול עדין
ועוברת איתו על הדף

הרהור
בלילה במדבר כשאינכם מחוברים
שִׁכְבוּ על החול הרך
והשאירו בו
סימנים לקווי המתאר של גופכם

הרהור
יצאנו לטייל
בשדרה.
אט-אט
דעך היום
הבוהק

אינטרוספקטיבי
יש חלומות העולים מתוך אכזבות,
מבין שברי הכלים והפרת הכללים,
יש משאלות אשר צומחות מתוך ההריסות
של כל האתמולים.

אינטרוספקטיבי
אני מונה את השניות, הדקות, השעות
בטרם יקיף אותי
מכל עבר.

מתי שוב תיתן לי במתנה ספר שירה, רומן או משהו אחר,
מתי תבוא שוב כדי שאוכל להגיד לך עוד כמה מילים
כי לא הספקתי, גדי. סליחה.

אהבה
בחוץ תענית אסתר תמה
הסכנה חלפה
ואפשר לחגוג את פורים

אכזבה
אנה אלך? אנה אפנה את קריאתי? את קריעתי?
את נשמתי? את מחמל נפשי?

כתיבה תמה אבל
כבר לא נאיבית,
משתוללת כמו סופה על הר
והתבל כולה לרגליה.

אינטרוספקטיבי
לאהוב ולכאוב אותך
באותה נשימה
זה לנוע בשני כיוונים מנוגדים

הרהור
האפשרות לחלום בהקיץ
לא ניתנת לי אלא ברגעים מסוימים,
הבזקים של חופש עולים מול עיניי,
האופק נפתח מול ידיי.

הרהור
לכתוב בבוקר
כאילו אין מחר,
כאילו רק היום,
רק הרגע הזה קיים בעולם כולו.

אלגוריה
מגדלור אחד בנמל
שומע הכל.

אהבה
להחזיק אותך
על הידיים
עולם קטן - גדול שֶׁכָּמוֹך.

האהבה הרטובה נכנסת בשקט,
מנערת מבגדיה את הגשם
ומשאירה בחוץ את השרב שנשבר.
חול דק שרוי עדיין על הריסים שלה,
אך פרט לכך היא נקייה מאוד.

הרהור
על הרגש הזה, שמצא לעצמו מקום,
פינה חמימה ומחסה.
עכשיו הוא מתאושש. עכשיו הוא מנסה מחדש
להתמלא.

הומור
המתנת לי במטבח.
הסתכלת מסביב
לוודא שלא שכחתי
דבר.

אלגוריה
בעיניים שוקקות
נמשיך לבלוע את העולם
כולו

אכזבה
איך שרפתי את עצמי
וכל גשר שחיבר ביני לבינךָ
תלוי עכשיו כחוט חרוך
מעל הבקע.

אכזבה
תמיד אמרת לי
שזאת העת לטייל בעיר האורות,
לראות איך האור נמוג מנוטרדאם
בשקיעה.

הגות
שתה קפה שחור
חזק.
קרא בתחתית הספל
את הצפוי לך.

הרהור
הענפים ישרטו אותך, הנחלים יצננו את הכאב,
אוויר נקי יחדור לריאותיך ואתה תשאף ליותר.

אינטרוספקטיבי
דם ניתז מן הפצע -
כהה להחריד.
מנסה לשים חוסם עורקים לבד
לקשור אותו חזק.

הדקירות בלב עדיין מורגשות, כאילו זה עתה ננעצו בו, כאילו זה
עתה. כאילו -
איך להניח פה יסודות לדבר חדש, איך להתחיל מהתחלה שוב

אכזבה
עמי ותמי היו רעבים
הם חיפשו עורבים
שיוכלו לתת להם
מספר מטבעות.

פארודיה
רציתי ממך תְּשֹוּמִי
השתוקקתי לזה כְּצָמֵא אל מים חיים
רצית ממני חזרה
נתתי לך בִּמְשֹוּרָה

ארספואטיקה
והרזים ייספגו בך
מדויקים להפליא
עד שארווה ממך נחת,
מחברתי.

אלגוריה
פחד שוב בא אליי
בידיים ריקות
ואין לי מה לתת לו בתמורה.

הרהור
והוא יישטף אל הביוב.
מישהו עלול לדרוך עליו,
הוא כהה, לא צבעוני, לא מאיר עיניים,
חרק מאוס הינו - הפרפר שלי?

אהבה
אולי נאריך ימים עד מאה ועשרים
לפחות,
אולי לא נאלץ לחשב את הקץ
של הריקוד הזה

אהבה
נשיקות מצמררות מודבקות על לחיי,
כמו בולי-דואר, כמו סימנים קטנים של אהבה,
אני מתחמם והבעה של שלווה נסוכה על פניי.
אני שוכח מעונות השנה
כי כמה וכמה נמשים מתקרבים אליי מאוד.

געגוע
על השדרה הרחבה, בין עצי הפיקוס
מוצא את עצמי מתגעגע.

עצים עירומים דוקרים את השמיים
ומתנועעים בשקט ברוח הקרירה.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
הגות
אולי זהו סיפור חיי?
אולי באמת.




אל הארכיון האישי (10 יצירות מאורכבות)
סיפור מרגש של
אדם שניצל בזכות
הגורו יאיא:

המצב היה קשה
בעסק. כמעט
חשבתי לסגור את
"אדולף יעקובסון
ובניו שטיחים."

גורו יאיא בא
אלי. ישב איתי.
כיבד אותי. אמר
לי "שמע, לשם
שלך יש
אסוציאציות
שליליות. אולי
תשנה אותו?"

ובאמת, מאז
ששיניתי את השם
לאדולף
אהרוניסקי -
העסקים פורחים.


תרומה לבמה





יוצר מס' 18720. בבמה מאז 23/4/03 1:13

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ליניב קובץ'
© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה