[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








יניב קובץ'
וכך אי-אז ואי שם ב-2010 עמד לו אופנוע טרנטה מול השקיעה

ICQ 343289803 343289803  Persistant !!!

אל היצירות בבמה האהובות על יניב קובץ'אל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי יניב קובץ'אל היוצרים המעריכים את יניב קובץ'
נולד ב-1979 ומאז מנסה לעשות מהחיים משהו טוב ונעים
עבורו. מתבגר ומתגבר וחוזר חלילה...


התחיל לכתוב שירים בכיתה א' - בהתחלה רק בחרוזים
ולפי עונות השנה והחגים ובהמשך הסגנון נעשה יותר
פתוח ויותר אישי. קריאת ספרים היתה מאז ומעולם תחביב
מרכזי עבורו.

קרא בשקיקה את כל ספרי: ג'ינג'י (גלילה רון-פדר),
חסמבה (יגאל מוסינזון), השביעייה הסודית (אניד
בלייטון) ובנוסף את ספרי אריך קסטנר וז'ול
וורן.הדמיון שהיה פורה ממילא, הרקיע שחקים ומילא את
הילד יניב בהשתוקקות להרפתקאות משלו...

הילדות העשירה במלל השפיעה באופן מכריע על סגנון
החשיבה וההתבטאות שלו, כפי שניתן להתרשם מהיצירות
שלו כאן ב-"במה חדשה".

היו לו כמה שנים שבהן לא צמח בשדה השירה שלו שום
יבול. זה היה בשנות התיכון (בערך בגילאים 13-15). מה
שהתחיל מחדש את הזרימה והתנובה היה קריאת הספר:
"פרחי הירושימה" (חסר שם המחבר).

יניב מקדם בברכה כל הערה או הארה מפרגנת או
ביקורתית, כל שאלה או תמיהה וכל הצעה לשיפור!
יותר מזה: יניב מאמין באמת ובתמים בשיח האמנותי כאן
באתר "במה חדשה" ובטוח שרק בזכות תגובות אותנטיות
ניתן באמת להתפתח!

אתם מוזמנים! תיהנו!

יניב משתתף מזה מספר שנים בסדנת כתיבת שירה
למתקדמים בבית אריאלה בתל-אביב בהנחיית המשוררת רחל
חלפי.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
אהבה
הנשיקה הראשונה (שאת יזמת) היתה מתחת לעץ ליד מוזיאון תל אביב.
בכל פעם שאני עובר שם אני מצלם אותו. למזכרת. אני מתפלא שהוא
עדיין קיים. הרי עצים באים והולכים לפי מצבי הרוח של
העירייה...

דיאלוג
בסוף היום התיישבתי לי על אבן
זה זמן שמבקש לשקוע ולחלום

אימה
לאקי הוא כלב בר-מזל, חשב לעצמו ולכן הוא תמיד יזכה לפינה חמה,
לליטופים, למזון ולשתייה, לקורת-גג כשצריך ולכיפת שמיים מעליו
כשאפשר.

כמיהה
הוא החליט לצאת מהארון קְבַל עם וְעֵדָה. בעצם, קבל עם
ופייסבוק.

כמיהה
כל החיים שלה היו בנויים על השאלה הזאת.


לרשימת יצירות השירה החדשות
הרהור
ואני מנסה לעשות סדר בתוך אי הסדר ואין לי מילים יותר
להסביר לעצמי על לינקים מקושרים מבלבלים
עולים ויורדים באנרים מגבילים אותי
יותר ויותר אייקונים זוהרים

טבע
אני מתגעגע לניתור של הנחליאלי
ולשחור-לבן שלו.
משהו ברור ומוחלט
מגיע כשמתקרר ומשובב את לבי.

אינטרוספקטיבי
והאדם בכללותו
הוא עולם תלת-מימדי
שנמתחים בו צירים בין הקצוות המנוגדים
ועל כל ציר וציר
יש כפתור לויסות עצמי.

אמונה
ונדמה לפעמים,
כי כלום לא השתנה
ומתחת לשמש עדיין רואים
את אותם פרצופים מוכרים

אינטרוספקטיבי
פעם היה בנאדם שקראו לו אני
ואני נעלם מהמרחב שביני לבינו.
היינו פעם קרובים. אני ואני.
בעצמי לא ידעתי לאן ללכת,
אך נשבעתי להמשיך לנוע.

כמיהה
שאהיה חזק,
שאמשיך,
שאמצא,
שיהיה לי מה לחפש

אמונה
אז מחייך לי פתאום האיש,
שעד אמש היה מזעיף פנים
ורוחו נכאים ועיניו כבושות בריצפה,
אך עתה הוא מסביר לי פנים ועיניו מאירות.

אהבה
לו רק היית
המים היו נעשים צלולים

אהבה
אני רוצה לכתוב
אבל המילים נשברות לי
בפה לפני הדיבור

יחסים
אבל אני
כל-כך כל-כך
רוצה להיות
כמוהו

ושואל אותי: "אייכה?"
הייתי מסתתר מאחורי עץ הדעת
ומחריש.
האימה היתה חזקה מהפיתוי לצאת ולהעז.

אהבה - ואין לה על מה ללכת
אם עליי או עלייך, אם בינינו או מעלינו
כי אין גשר חזק דיו
להעמיס עליו שאלות כאלה

אהבה
המורכבות הבלתי נסבלת הזאת
מתישה -

אהבה
לא.
לא הייתי רוצה לשנותך.
לא הייתי רוצה לגרוע ממך דבר
ואף לא להוסיף לך מאומה.

אכזבה
את יושבת
על הגדה
וברכייך בחיקך

אכזבה
את שהיית בשבילי
שמש ירח וכוכבים
הפכת בִּבְלִי-מֵשים
חצי ירח שקוף

געגוע
שם הזיכרון לובש דמות
משהו מוחש
מתחיל ללכת יחף
באין מפריע על החוף

אכזבה
רק איתך ידעתי טעמו של חטא
מתוק וחריף בה בעת

כשבמראה משתקפת בבואתי,
כשהבגדים עולים על גופי

וידוי
ואני מבוגר רך במילים
נסוג פנימה ונאלם דום.

ביום שבו אלוהים יפסיק להאמין בעצמו
יחזור לנו פתאום החשק לשחק.
זה יהיה היום שבו נלעג כולנו לעירום של המלך
ונבין שכולנו, למרות הכל, עדיין שוטים.

זכרונות
המקום שבו ישבתי אתך
עכשיו די שקט
החיים הפכו לי את הבטן מאז
זוכר איך ישבנו בניחותא בחוץ כדי שתעשן

אהבה
במגע מבטך
מקצה החדר או מקצה העולם

בדידות
מבט ילד קט
תם
חף מפשע
רעב למגע

הגות
שעת הדמדומים שלפניו
צובעת את שמיי בפסים ארוכים של שמש אחרונה
אחר-כך
הוא סוגר עליי בעלטה מוחלטת.

הגות
כשאין איש איתי
ושוב יורד עליי
ערב חד-פעמי

מלמטה עולים אדים,
נושפים עליי;
לו רק היו לי כנפיים,
הייתי זה מכבר דואה מעל הכול.

לו רק היו לי כנפיים,
הייתי זה מכבר דואה מעל הכל.

לו רק היו לי כנפיים,
הייתי זה מכבר דואה מעל הכל.

החיים לעתים
מקרבים אותי אל פי התהום.
מעליה מתוח חבל דק.

לו רק היו לי כנפיים,
הייתי זה מכבר דואה מעל הכל.

הנה אני גוחן מעליה,
כמנסה לאמוד את עומקה.
הנה אני נאחז בחבל,
לא מרפה.

אכזבה
הטי לבך לתרמיל שעל גבם
כמה הוא מחורר
כמה משא שהינו מיותר להם נושר מלמטה
וראי נא את גבי השחוח תחת עול קיומי

גיהנום
והרעב שלי והתיאבון שלי
זעקו יותר מן האיש על הגשר
עם הפה האליפטי

געגוע
אז לעיתים
כשמנקרת בי השאלה
אם נועדתי לעולם הזה

אכזבה
לומר שאת לא יכולה ואת לא יכולה ואת לא יכולה
הכי קל בעולם

בדידות
ושוב את שולחת לי שאריות
טפטופים
ושוב כבודי העצמי
צורח מִן הַפְּנִים, אל תיתן לה, אל תיתן

הנער קורא: זאב, זאב,
אבל איש אינו מבחין בךָ.

תחושתי
תן לזמן זמן
תן לו קצב משלו
הבט בו מן הצד

הרהור
בצבעי מים
את טובלת מכחול עדין
ועוברת איתו על הדף

ייסורים
המקום שהזין
הפך לאסור

חיפשתי אותך
במשעולים אשר הותוו בחול הרך.
אקליפטוסים סוככו עלי
וענפיהם הדקים רשרשו ברוח.

אהבה
עצמי ובשרי חלק ממני
לא תהיי לעולם
כי כל גוף לגופו של עניין
כל גוף לגופו של דבר

הרהור
בלילה במדבר כשאינכם מחוברים
שִׁכְבוּ על החול הרך
והשאירו בו
סימנים לקווי המתאר של גופכם

אינטרוספקטיבי
יום אחד אתה תתעורר
על החיים שלך
ותראה איך ניתן לאחוז בהם בחופשיות
ולא במאמץ אינסופי עד כדי כאב

אינטרוספקטיבי
להיות שולם-שולם לעולם
איתךָ.

אינטרוספקטיבי
את בשלך
אני בשלי

הרהור
יצאנו לטייל
בשדרה.
אט-אט
דעך היום
הבוהק

אינטרוספקטיבי
יש חלומות העולים מתוך אכזבות,
מבין שברי הכלים והפרת הכללים,
יש משאלות אשר צומחות מתוך ההריסות
של כל האתמולים.

גיהנום
זר לא קשור זר כתוב כאילו הדף הוא כל כולו של אותו זר
פתוח חשוף ואין אסיסטנט למנתח שיבוא לתפור ולהלחים

אינטרוספקטיבי
אני מונה את השניות, הדקות, השעות
בטרם יקיף אותי
מכל עבר.

טבע
אני חושב על כל מה שכתבת
שירד לטמיון

מתי שוב תיתן לי במתנה ספר שירה, רומן או משהו אחר,
מתי תבוא שוב כדי שאוכל להגיד לך עוד כמה מילים
כי לא הספקתי, גדי. סליחה.

אכזבה
עף על עצמי
מכל פירור של תשומת-לב

אהבה
בחוץ תענית אסתר תמה
הסכנה חלפה
ואפשר לחגוג את פורים

אכזבה
אנה אלך? אנה אפנה את קריאתי? את קריעתי?
את נשמתי? את מחמל נפשי?

אכזבה
כשאת מסרבת להציל אותי
פעם אחר פעם
ראשי נתקע מתחת לרפסודה
מחפש נואשות מים פתוחים

אכזבה
הלעג חורץ בגופי שריטות עמוקות מאין כמוהן
חיית-טרף בתוכי משוועת להסתער

געגוע
שאפתי אל קרבי שוב
בפעם האחרונה

כתיבה תמה אבל
כבר לא נאיבית,
משתוללת כמו סופה על הר
והתבל כולה לרגליה.

אינטרוספקטיבי
לאהוב ולכאוב אותך
באותה נשימה
זה לנוע בשני כיוונים מנוגדים

אינטרוספקטיבי
הוא הלך לאיבוד
אפילו שכולם אמרו לו לחזור
הוא המשיך לאיבוד צעד אחר צעד
אפילו שידע שלא יגיע

הרהור
האפשרות לחלום בהקיץ
לא ניתנת לי אלא ברגעים מסוימים,
הבזקים של חופש עולים מול עיניי,
האופק נפתח מול ידיי.

הרהור
לכתוב בבוקר
כאילו אין מחר,
כאילו רק היום,
רק הרגע הזה קיים בעולם כולו.

אינטרוספקטיבי
אָמַרְתְּ לי פעם: "אתה מיוחד, יש בך תּוֹם"
כל-כך לא רציתי להפוך את האותיות

אלגוריה
מגדלור אחד בנמל
שומע הכל.

אהבה
להחזיק אותך
על הידיים
עולם קטן - גדול שֶׁכָּמוֹך.

הרהור
למה אתם לא מניחים לי, רגשות נוראיים?
למה אתם מתפזרים, לא שפויים באפילה המתנפלת עליי?
במה פשעתי?
איך אציל את עצמי מידיכם?

אינטרוספקטיבי
סוכן כפול בין אבסטרקט לבין מוחש
יודע כל שולף מן השרוול
מכשיר הקלטה
מצלמה ננסית

חרטה
וכפות רגלינו האנושיות שאין בהן טופרים
ואין בהן הרגל להיאחז במשטחים חלקלקים

האהבה הרטובה נכנסת בשקט,
מנערת מבגדיה את הגשם
ומשאירה בחוץ את השרב שנשבר.
חול דק שרוי עדיין על הריסים שלה,
אך פרט לכך היא נקייה מאוד.

הרהור
על הרגש הזה, שמצא לעצמו מקום,
פינה חמימה ומחסה.
עכשיו הוא מתאושש. עכשיו הוא מנסה מחדש
להתמלא.

גיהנום
כבר עבר בו האור מקצה המנהרה ושוב כבה
ושוב נדלק ושוב הוא מהתל בו
ושוב איננו יודע אל-נכון אנה הוא בא

הומור
המתנת לי במטבח.
הסתכלת מסביב
לוודא שלא שכחתי
דבר.

אלגוריה
מילים מתכופפות תחת הנטל
כורעות תחת אוקיינוסים
לא שקטים
גואות עולות אל פני השטח

אינטרוספקטיבי
מקומות שֶׁטָבַעְתְּ בי
סימנים שלא יִמָּחוּ
גם אם אקרצף במלוא-המרץ
היו ועודם נקודות רוטטות

אכזבה
כשהוכחת לי את עצם היותנו מופרדים
הִכְּתָּה בי ההכרה
דבר לא יושב אל כַּנוֹ

אלגוריה
בעיניים שוקקות
נמשיך לבלוע את העולם
כולו

אכזבה
איך שרפתי את עצמי
וכל גשר שחיבר ביני לבינךָ
תלוי עכשיו כחוט חרוך
מעל הבקע.

אהבה
לימדת אותי קירבה מהי
איך לגעת, איך להיות נגוע,
לימדת אותי קשר-עין מהו
למדתי על בשרי ומתוך שתי עיניי מבט אוהב מהו.

אכזבה
תמיד אמרת לי
שזאת העת לטייל בעיר האורות,
לראות איך האור נמוג מנוטרדאם
בשקיעה.

הגות
שתה קפה שחור
חזק.
קרא בתחתית הספל
את הצפוי לך.

ארוטי
והכל נכון ואת יפה
והכל נכון ואת אישה

הרהור
הענפים ישרטו אותך, הנחלים יצננו את הכאב,
אוויר נקי יחדור לריאותיך ואתה תשאף ליותר.

בדידות
מה עורי לי?
כסות מחוררת
מילים דקות מנסות לשווא
מותחות עצמן שתי וערב

אינטרוספקטיבי
היום מדפים מלאים גדושים ארגזים עמוסים מתפקעים
בכל טוב? בכל רע? בשניהם גם יחד?
איש אינו יודע, איש גם לא יידע

אינטרוספקטיבי
בעולם משל עצמו
חי בחוקיות שאינה כתובה
עם פנטזיות נטועות בעבר
וכאב שאין לו חיבור

אינטרוספקטיבי
דם ניתז מן הפצע -
כהה להחריד.
מנסה לשים חוסם עורקים לבד
לקשור אותו חזק.

הדקירות בלב עדיין מורגשות, כאילו זה עתה ננעצו בו, כאילו זה
עתה. כאילו -
איך להניח פה יסודות לדבר חדש, איך להתחיל מהתחלה שוב

אכזבה
עמי ותמי היו רעבים
הם חיפשו עורבים
שיוכלו לתת להם
מספר מטבעות.

אלגוריה
ואיך לעזאזל מצליחים ליהנות מהטבע העצמי
ואיך דוברים בשפתו

אינטרוספקטיבי
וליבו הפועם בחוזקה
רק משתוקק לזוג-עיניים אחד
שיראה את כל זה

אמרתי לעצמי:
שמש היא סימן לחמסין.
חשבתי על השפעות מזג האוויר

אהבה
הייתי רוצה
לשוט איתך בכל הימים

הגות
ערב מִתְמַהַמֵהַּ לרדת לא יודע אם בא זמנו או טרם
רז אחד נגלה על אוזני חושף פני ילד רך בִּפְנִים

פארודיה
רציתי ממך תְּשֹוּמִי
השתוקקתי לזה כְּצָמֵא אל מים חיים
רצית ממני חזרה
נתתי לך בִּמְשֹוּרָה

ארספואטיקה
והרזים ייספגו בך
מדויקים להפליא
עד שארווה ממך נחת,
מחברתי.

אלגוריה
פחד שוב בא אליי
בידיים ריקות
ואין לי מה לתת לו בתמורה.

גיהנום
כשסירבת להציל את חיי

הרהור
והוא יישטף אל הביוב.
מישהו עלול לדרוך עליו,
הוא כהה, לא צבעוני, לא מאיר עיניים,
חרק מאוס הינו - הפרפר שלי?

אהבה
אולי נאריך ימים עד מאה ועשרים
לפחות,
אולי לא נאלץ לחשב את הקץ
של הריקוד הזה

אהבה
נשיקות מצמררות מודבקות על לחיי,
כמו בולי-דואר, כמו סימנים קטנים של אהבה,
אני מתחמם והבעה של שלווה נסוכה על פניי.
אני שוכח מעונות השנה
כי כמה וכמה נמשים מתקרבים אליי מאוד.

הרהור
תן לזמן זמן
לעשות את שלו
שורשים יתארכו
חלומות שחלמת יבקשו אָרְכַּה.

געגוע
על השדרה הרחבה, בין עצי הפיקוס
מוצא את עצמי מתגעגע.

עצים עירומים דוקרים את השמיים
ומתנועעים בשקט ברוח הקרירה.

בדידות
תנו לי לשבת עם מחברת ועט ולהישען לאחור בכיסא.
אחגוג את החג הפרטי שלי, את יום העצמאות האישי שלי,
ארים כוסית יין אדום לכבוד הדרך החדשה שאני מתחיל היום.

אינטרוספקטיבי
כל-כך קרובים
באותו חדר
עם דלת סגורה
ללא מחיצה או שולחן בינינו

גיהנום
האם תישארי איתי
דקה אחת נוספת


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
ג'ננה
גבר אחר גבר נופל בפח
במלכודת הדבש שאת טומנת ברוב תּוּמֵךְ המעושה.

הרהור
זה רק לכאורה, כי אחרי כמה רגעים של קהות חושים מבורכת ומקלה
ומרגיעה אפילו, האדם שפגע בעצמו נשאר עם הכאב ועם הפציעה
הפיזיים ונשאר בעצם עוד יותר לבד ממה שהוא היה קודם.

הגות
אולי זהו סיפור חיי?
אולי באמת.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
גם אני רוצה
להקיץ בבוקר ללא דף קודם
להתחיל דף חדש
דף חלק


לרשימת יצירות הצילום החדשות
נוף
אל היצירה
תמונה תמימה שסיפקה לי השראה לשיר

טבע
אל היצירה


לרשימת יצירות הציור החדשות
גואש
אל היצירה
ייפול לארץ
עד דומיה




אל הארכיון האישי (8 יצירות מאורכבות)
סליחה, איך אני
מגיע ימינה?

-פינקי


תרומה לבמה





יוצר מס' 18720. בבמה מאז 23/4/03 1:13

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ליניב קובץ'
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה