|
כמו ציפור דרור משתחררת לה בסערה עמוקה עם בכי מרגיע, נותנת
לי מילה טובה אל המחר, ומשחררת לי את העתיד הכעור. היא היחידה,
היא האהובה
|
נשמנו וגם אהבנו,
ביקשנו מתיקות של עתיד יפה,
וככה גם קיבלנו.
נתנו מתנות וקיבלנו נשיקות,
חווינו רצונות השגנו אשליות.
|
|
|
גבר עוזב לפעמים
דרך מרפסת,
מזמזם שיר ישן,
נפצע בעורפו מעץ
השסק,
נצבט בשושן...
לא כואב לו?! |
|
