|
כמו ציפור דרור משתחררת לה בסערה עמוקה עם בכי מרגיע, נותנת
לי מילה טובה אל המחר, ומשחררת לי את העתיד הכעור. היא היחידה,
היא האהובה
|
נשמנו וגם אהבנו,
ביקשנו מתיקות של עתיד יפה,
וככה גם קיבלנו.
נתנו מתנות וקיבלנו נשיקות,
חווינו רצונות השגנו אשליות.
|
|
|
כשאני אומרת הוא
מה-זה-שוויצר
אני פשוט רוצה
אותו כאן
ועכשיו
מיכלי מסבירה
לאלטמן את
עובדות החיים
חלק ג' |
|
