|
אמא ואבא לקחו אותי לחדר. בדרך ראיתי אותה מחייכת אלי וצוחקת,
זה גרם לי להפסיק לבכות.
|
בוקר אחד, בוקר רגיל, לא חם ולא קר, לא לח, לא יבש, קמתי
כרגיל, ואלוהים, הוא שכח אותי. הרגשה זו הייתה נוא מפחידה,
אולי אלוהים היא כלבה. התפללתי על השטיח, ואלוהים לא ענה,
נכנסתי לבית הכנסת, וגם שם הוא לא היה. חזרתי הביתה, צחצחתי
שיניים, שטפתי ידיים, והתיישבת
|
האישה הייתה עירומה לגמרי ומדהימה למדי
|
זה סיפור על ג'וני, הידוע אך ורק בשם, ג'וני. ג'וני הוא דובון
מחייך הרבה הבוקר (הוא פשוט קיבל אתמול נשיקה מאהובתי, קטיה,
ומאז הוא לא מפסיק להתרברב על כך, שוויצר). ג'וני הינו דוב
שלובש רק חולצה אדומה (כן בלי מכנסיים או תחתונים, חושב את
עצמו פו הדוב).
|
הלכתי על שביל האבנים הצהובות, אני ואיש הפח. רציתי שהוא יראה
את אהבתו אלי בביצה קשה, הייתי רעב. היה לי נדמה שיש לו אוכל
בכיס, אז חתכתי לו את הראש. אבל איש הפח לא התרגש, הוא שם את
ראשו בחזרה והחטיף לי מכה חזקה.
|
יום שישי די משעמם אחד, אני וחברים שלי שיחקנו קלפים, מצבי לא
היה מי יודע מה. היתי מאוד מאוד עייף, לא ממש שלטתי במה שאני
עושה.
|
יום אחד באמצע משחק דוראק עסיסי בין אלוהים לשטן, שאלה אלוהים,
'משה איך הפכת להיות כזה בן זונה?'
|
בלי להראות רגש, המשיך המפקד בנאומו, ממשיך ומפציר באנשים על
אומץ וגבורה, ממשיך להלל את אבי כגיבור מלחמה. הוא סיפר שאבי
לעולם לא וויתר בשטח, 'הוא היה "פייטר" אמיתי' אמר המפקד,
|
באותו בוקר יפה וקיצי, השכמתי ,מזיע ומבוהל, משינה נוראית. זה
היה יום רע, ידעתי את זה מיד, חוץ ממזג האוויר הנחמד שהיה, הכל
הלך הפוך. איחרתי לבית הספר, שאליו הגעתי עם החולצה הפוכה, לא
שזה היה משנה מפני שהיא הייתה מלוכלכת לגמרי מהנפילה
הסטייליסטית שתקעתי בשלו
|
באמצע יום חמישי קיצי ויפה ניגשה אלוהים ואמרה
|
אמא תמיד האמינה שתינוקות רואים רק את הנפש של האדם ולכן
יודעים מיהו הרשע ומיהו הרשע יותר.
|
פתאום באמצע היום, קיבלתי רצון לחיבוק דב גדול ואוהב. עוד
הייתי בפיג'מה ולא הספקתי לעכל את ארוחת הבוקר הקצרה שאכלתי.
|
נורא אהבתי את או הנרי לפני שהוא מת. הוא יושב לידי כל היום
וכל הלילה ומספר לי סיפורים. כל הבעיות שיש בעולם, נוצרו פשוט
מפני שמישהו בגן עדן עיצבן אותי, חבל שאני לא שולחת את
המעצבנים לגיהנום כמו שחושבים שם למטה. בדיוק ככה הגיע היטלר,
שדאג בעצמו לתת לעולם את
|
אני יודעת שזה מוזר לשמוע את אלוהים מקטרת על דברי העולם,
במיוחד כשהם באחריותה, אבל אנשי י"ב 12 הם אנשים מיוחדים.
מורן, כל אחד מהם, הם אנשים מאוד מיוחדים. באחד לאפריל 1956,
השתכרתי קשות ונתתי את השרביט לך.
|
כן אנחנו כל כך גדולים! ג ר מ נ י ם ! ! !
|
בזמן שיבשתי בכלא, על הרצח המפגר הזה שמעתי כל מיני דברים
מוזרים, כל מיני דברים מצחיקים וכל מיני דברים אכזריים.
|
"כישרון", כך כינו אותי הורי מאז היותי ילד קטן. עד יום מותי
לא אשכח את התרברבויות הורי לחבריהם, "יפה", "מתוק", "חכם",
"כישרון אמיתי", נראה כי כל המילון נכתב כדי להדהיר את שמי.
מוזר ככל הנשמע, לא אהבתי את ההרגשה שחדרה לליבי בעקבות גאוותם
השחצנית אל בנם.
|
מוריה היא ילדה יפה ונחמדה, חתול שחור. הייתי אומר שמוריה היא
קרן אור אמיתית, אבל אני חושב שאנשים היו צוחקים לי בפנים. אני
מת עליך מוריה.
|
אז שמעתי מהחלון חריקה, עצירה ויללה של חתול. אני לא הייתי
הראשון שהתעורר הבוקר, ומישהו כבר הספיק לחזור לישון. אחותי
יצאה מהחנייה ובטעות דרסה חתול. אני לא מהאנשים שרואים דבר כזה
ואומרים כמה שזה נורא, התגובה הראשונה שלי הייתה יותר בסגנון
של באסה, חבל שקמתי
|
והוא לא אמר "כן המפקד" לקולונל, אפילו לא פעם אחת.
|
- איה!
- מצטערת. (היא אמרה וחייכה)
- צבטת לי את התחת! (גם אני חייכתי)
- לא נורא.
- איך קוראים לך?
- כבר אמרתי את שמי.
|
"ועכשיו לחלק מהמרהיב של היום" הוא אמר בקול קר. ומיד נפתחו
דלתות, ומתוכן יצא עשן, ומתוכו יצא אדם. "רוצח" הוא קרא לו.
"מושלם" הוא אמר "מהיר, חסר רגש ושיטתי". אותו אדם היה גבוה,
ושרירי, ועמד מולנו עירום כביום היוולדו. לא הייתה לו כל הבעת
פנים. נזכרתי בשיעור
|
אי אפשר לדבר עם שמוליק, הוא כל כך אגרסיבי ופועל בצורה פיסית,
ואני שלא מצליח להתנגד לו, לרוב חיי את חיי לפי החלטותיו.
|
מוניקה נחתה ביום שלישי אחר הצהריים, אחרי טיול ארוך ימים
בהודו. אני ורועי הוקסמנו מיד, היא עמדה באמצע נמל התעופה, עם
תחבושות על יד ימין, היא נראתה כל כך מתוקה.
|
למי אין חלומות? למי אין תשוקות ורצונות.
|
לפעמים יש לי סוד ואני לא רוצה שאף אחד ידע, אם הם ידעו, הם
ישאלו אותי כל מיני שאלות. לאנשים יש נטייה כזו להמשך ללא
ידוע, ואם הם ידעו שיש לי סוד כזה, הם ינסו לגלות אותו ואני
אהיה עצוב. סוד כזה הוא כמו בלון,
|
אל הארכיון האישי (16 יצירות מאורכבות)
|
|
-אבאש'ך
ערומקו?
-תלוי. אתה ממס
הכנסה?
אפרוח ורוד. |
|
