|
האופק קרב אלי שאני מתרחק לאחור אל השמיים הפתוחים.
סגירות עולם הינה זרה לי ולכן מפחידה אך היא מהירה ממני
|
כפור לוהט עטף אותה. פנים קפואות ועיניים מוצתות בלהבה.
כשהביט בה נראה כהוזה. עלם לבוש בגדי זקן, אחז בידה כבמקל
הליכה.
|
חולם להתאבד אל המילים
להגיע לגן העדן של השירים
|
מלווה אותי עם שמלת כלה
אינה גלויה ואינה שפויה
|
|
|
למה האחרונים
תמיד בסוף?
-המקורי |
|
