שמתי כאן תמונה ... כפי שאתם רואים למרות שלפעמים
כייף לא להזדהות זה מוסיף לעניין לסקרנות פחות
או יותר.
את האמת אני לא אוהבת את התמונה אבל יש בה סוג
של אמירה .
ומה האמירה של ימית אתם שואלים?
אני חושבת שכל בנאדם היה רוצה אמירה אבל אף אחד
מאיתנו לא מצא אותה ....או שאיבד אותה בדרך.
אני עדיין בחיפושים .
תהנו מהעקבות שלי.
ימית: "אני לא יודעת ", והרגשתי שדמעה זולגת על הלחיים
הסמוקות הטבעיות שלי שהוא כ"כ אהב, זהו הרגשתי שסוף סוף
הסגרתי את עצמי... הסגרתי את העובדה שלעולם לא אצליח להתגבר
על המוות שלו... פחדתי שעכשיו כולם יודעים שמתחת לעור הקשה
שיצרתי מסתתרת רק אני האמיתית
טוב... ראשית, בואו נתחיל בזה שאני ממש לא מאמינה בסיפורים
קצרים, ארוכים לי, בכל מקרה הם תמיד מייגעים. לא פלא שאף פעם
במהלך חיי לא טרחתי ללכת לספרייה או לקרוא ספר, למעט פעם אחת
שקראתי את ספרו של רם אורן, "היורשת".
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
