|
אבן נייר ומספריים
שמתי כאן תמונה ... כפי שאתם רואים למרות שלפעמים
כייף לא להזדהות זה מוסיף לעניין לסקרנות פחות
או יותר.
את האמת אני לא אוהבת את התמונה אבל יש בה סוג
של אמירה .
ומה האמירה של ימית אתם שואלים?
אני חושבת שכל בנאדם היה רוצה אמירה אבל אף אחד
מאיתנו לא מצא אותה ....או שאיבד אותה בדרך.
אני עדיין בחיפושים .
תהנו מהעקבות שלי.
ימית: "אני לא יודעת ", והרגשתי שדמעה זולגת על הלחיים
הסמוקות הטבעיות שלי שהוא כ"כ אהב, זהו הרגשתי שסוף סוף
הסגרתי את עצמי... הסגרתי את העובדה שלעולם לא אצליח להתגבר
על המוות שלו... פחדתי שעכשיו כולם יודעים שמתחת לעור הקשה
שיצרתי מסתתרת רק אני האמיתית
|
טוב... ראשית, בואו נתחיל בזה שאני ממש לא מאמינה בסיפורים
קצרים, ארוכים לי, בכל מקרה הם תמיד מייגעים. לא פלא שאף פעם
במהלך חיי לא טרחתי ללכת לספרייה או לקרוא ספר, למעט פעם אחת
שקראתי את ספרו של רם אורן, "היורשת".
|
זה קרה לפני 3 שנים
היא באה אליי בוכה ואמרה את המילה שאף פעם לא חשבתי לשמוע
היא התאבדה.
|
כבר שבוע לא התראינו
ועצוב לי נורא
מסתכלת החוצה
מתבוננת במראה
|
אתה כנראה לא מבין
נמאס לי ממך
למה אתה לא יכול להבין
|
יום הזיכרון בא...
ואת הכאב אי אפשר להמחיש
אבל אולי אפשר לתאר.
|
רוצה לרשום
כל דבר
לא משנה מה
|
מר מול מתוק
בכי מול צחוק
שמחה מול כאב
גם אני אוהב
גם אני אוהב
|
אני לא האמנתי
כשאמרת לי
איך התמודדתי
כשאמרת לי
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
איך שלא תסתכלי
על זה,
אנחנו מתרחקים!
אמא אדמה, בשיר
פרידה מהיקום
האין סופי
שמתרחב לו כל
שנייה! |
|
