|

אני יודעת שלקחתי את גלולת השכחה, כי לפני יומיים מצאתי פתק
בתיק שלי שבו היה כתוב 'לקחתי את גלולת השיכחה בתחום האהבה -
1.2.04' בכתב ידי.
|
"אני אוהבת אותך" היא לוחשת. בשקט בשקט, רעד עבר בגופה. כבר
שלושה ימים שהיא משננת את המילים האלו בראש. מביטה עליו ברוך
ומשננת.
|
כשראתה אותו בפעם הראשונה, הוא לא הותיר בה רושם חיובי במיוחד.
לא שהותיר בה רושם שלילי, אבל היא לא נמשכה אליו יותר מדי.
הם נפגשו במסיבה והוא לא נראה ממש שייך אליה. הוא עמד שעון על
הקיר, מסתכל על הנוכחים במין מבט מרוחק של "מה אני עושה כאן
בכלל" ונראה תלוש ב
|
ושוב בחלומו הוא עף. ולא רק עף אלא נוסק הישר אל השמיים, מציל
נערה או שתיים וחוזר בביטחון אל הקרקע. כולם מביטים בו בהערצה
ובכבוד ויודעים ששוב יכולים לישון בביטחה בלילה.
הוא שוב הציל את העולם.
|
ההתרגשות אחזה בה. לראות אותו, להיות איתו, כמו פעם. להריח
אותם ריחות, לראות אותן מראות. להיות צעירה שוב, חסרת מעצורים.
|
היתה לה נפש של ים. לעיתים סוערת כמו סערה בלב אוקינוס ההופכת
עולמות ומשקיעה יישויות, ולעיתים היתה כמו האדוות הקטנות שהיו
משחקות עם הרוח, קלילות ועדינות, נותנות לכל רעד לשנות את
צורתן וממשיכות הלאה בזרימה בלתי פוסקת, כאילו לכך נוצרו וזהו
ייעודן הניצחי.
|
גלי נפשי מתנפצים אל מול שוקת שבורה
והשוקת, עייפה היא.
נימי נפשי זועקים את זעקתם האחרונה
בעומדם נבובים ונבוכים.
|
המרחב אפוף שחור,
עננים קודרים לא חדלים מלגבור.
הדמעות ניטחות כגשם על חלון
והתקווה מנסה להציץ מחריץ של חור.
|
פי ופיו מתמזגים בפתח רחב
באמצע סלון של שלד מבודד
יד נערית בודקת ומגששת
מעבר לגבול אני לא נותנת לגשת
|
עזובה בתוך עצמה
חיה וניזונה מבדידותה
חיה בבית ריק
ריק מרגשות ותשוקות
ריק מהרוח השוכנת בלב כל אדם
|
זרוע חסונה חובקת אותי בביטחה, מובילה אותי בצעדי הצ'ה צ'ה
צ'ה.
צעד לימין, צעד לשמאל, "התכונני להרמה", הופ ואני למעלה
מוצאת עצמי מרחפת בגבהים, או משולחת אל הרצפה לפנים
|
אתה - שכל כך אהבתי,
אתה - שחשבתי שהפעם זה אחר,
אתה - שהשאיר לי חור בגודל כדור טניס בלב
אתה הוא המבטיח הבטחות היום ומחר זורק לים.
|
אחח... כל כך הרבה מילים, כל כך הרבה הבטחות... איפה הן? אה?
נעלמו להן עם הרוח? התאדו בחלל האוויר? לא רציתי כלום. זה
שאכלת חיות מתות כבר הסכמתי לקבל. דבר אחד ביקשתי, רק אחד,
הייתי מוכנה להוריד לעצמי את האצבע אם זה היה עוזר
|
אוח... שוב זה מתחיל. הנה, בדיוק פה. בדיוק במקום הזה, כשאני
רואה את מברשת השיניים שלו מתנוססת לה בשיא גאוותה בכוס שלי על
הכיור שלי באמבטיה שלי. מסתכלת עלי כאילו אומרת, 'כל עוד אני
פה, לא התגברת עליו'.
|
|
בקשר לסלוגן
הקודם:
אל תחפשו קשר
לסלוגן הבא |
|