|
ים,כשמה היא נולדה בין הגלים
בסתיו קיצי למדי לפני 16 שנים
היא אוהבת מים
דמעות
וגשם
היא מאד אוהבת לכתוב אבל רק כשיש סערה
אז ים גועשת ומתערבלת
בינה לבין עצמה.
ים אוהבת פיות ופנטזיה והיא חושבת שזה דווקא דבר
חיובי
שלילי להאמין בזה בלב שלם
אבל גם לא.
ים גם קוראת ספרים עוד מהיותה אגם קטן והדבר היחידי
שהיא אוהבת כמעט כמו כתיבה-הוא קריאה.
ים גם מכורה לצ'ייקובסקי.
אמרו שאני גאון,אני בזתי לגאונות,בזתי להם,הם היו הכל ולא-כלום
בשבילי.אויבים ללא פנים,פיות לא פרצופים שלא חדלו מביקורת
ודיבורים וגם הם תמיד ניסו להכנס...
|
אם תהיי שם לצידי, אני מבטיח לא לפגוע
דמעות את לא תבכי
רק תני לי בליבך לנגוע
|
ואם יום אחד אצלול עמוק למים
האם אותה אם ירוקה אותי תציל?
|
אני יכולה להיות חלום
אם המציאות יותר מדי קשה
אני יכולה להיות לחן
כשהמילים כבר לא מביעות שום הרגשה
|
ודמעות של זכוכית
זולגות מעיניי
היישר לתוך הקרח בעינייך
|
גאות...
אני נשברת
מתרסקת אל מול גלים
|
אני רוצה רק לשכוח
ללמוד לסלוח
להתעורר למציאות ולדעת להאט
אולי בדרך אגלה את האמת
|
רק ביקשתי מחילה
עבור נפשי המיוסרת
שתדע קצת שקט
לאחר ההשחתה,
|
שדים של טוב ורע
מנהלים שם בפנים מלחמה
|
בחיפושינו אחר האמת
אנו שוכחים לתת חשיבות לזמן
ודווקא מושג זה בעיני
כעת הכי מכריע,
|
דרככם מביישת
חלומותיכם עשויים משקרים
לכל דבר אנוכית היא הסיבה
הטוהר היחידי שבליבכם שייך
|
לא מהמוות אני מפחדת
כי הרי זהו מושג
שבגילי אינני יכולה לתפוש
רק להאחז מבקשת
|
כאן הזמן עוצר מלכת, העולם כבר השתנה
לא בין בני אדם אתם, בממלכה התיכונה
|
נתתי לזרם מים קפואים
לסחוף אותי במילים
יצאתי מבית חמים ואדום
לעבר סופת שלגים,
|
ורק אותה הרגשה
שבה ועלתה
לא נתנה מנוח
לא אפשרה לברוח
|
כולם התאבדו ופתאום יש לי חברים
הם אוהבים לבקר אותי בלילה
עם רדת החשיכה
|
בריכה של דם, ילדה תמימה
הרגת, הרסת בנשיקה, בריקוד
סיפור החיים שמצאתי בעיניך
כבר ידעתי, זה אבוד.
|
אם תדענה נפשי את אשר אבקש להסתיר
אבין שאין לאן לברוח
ארגיש שתם תפקידי פה
תפקיד שלא הצלחתי למלא,
לא הצלחתי לשכוח
|
וגם ככה בוקר,
זו עוד הזדמנות שקיבלתי
לחרא של חיים
|
אני יכולה להיות כמוכם
זה נותן לי יתרון
בפנים אני אמיתית
בחוץ... החיים הם תיאטרון,
|
לפתע צדה את עיניי תחפושת משונה
ילדה, בובת סמרטוטים, יושבת בפינה
על פניה מרוח חיוך, העיניים כה עצובות
סיפור חיים שלם בפשטות מגלגלות,
|
שמי כבר לא אליס
ובריכת הדמעות
יבשה
הקשחתי את ליבי
|
אז אתה פותח בהסבר
צחנת השקר ממלאה את אפי
כואב לי לחשוב
איך ניטרלת את כל חושיי
|
נהר המתים גזל עוד נשמה, הפרידה הייתה מהירה
לשם הולכים כל אלה
שבליבם הטבע נראה,
|
לתהות למה אני נושמת
אם אין סיבה להחנק
מה כבר כובל אותי כאן
ולא נותן לי להתנתק
|
כעת מלאך תלוש כנפיים מסתובב ברחובות
מנסה למצוא כמוהו, נשמות תועות
|
ענוגה כנערה צעירה היא
אהבתנו החבויה
אש של תשוקה בוערת בה
שורפת
ומלהיטה,
|
חשבת שזה לתמיד אך פתאום הכל נפל
האנשים האלה חוזרים, שוב אתה נכשל
|
אתה שסילקת כל תחושה של בדידות,
פיה של אהבה אהבה בלב החלשים
|
מקלחת של מי קרח
חדלתי מתפילותיי
גם הרצון נאבד לו
אני כבר לא אוכל לדעת הכל,
|
רומא לא נבנתה ביום אחד
אלא תהליך שלם עברה
כתינוק בן יומו המטופל על ידי
זאבה,
|
כל מה שבפנים
מסרב לצאת
דורש ממני שקט
שאינני מסוגלת לתת
|
טעם מריר של טיפשות
מתפשט בתוך פי...
השלמה עם המציאות
וניסיון של התגברות על הכאב
|
|
|
הגיע הזמן
לסלוגנים
פוסטמודרניים.
ההוא ממקודם. |
|
