|
עטו האדום צייר חריצים של דם על גופה. והדם נזל ומילא את ליבה
וראשה.
|
בבוקר היה כתם על הסדין הלבן, כמו סימן אחרון ללילה הארוך שעבר
על שניהם, גם אחרי שהוא כבר הלך והיא - שכחה.
|
"אגם של דמעות לבנות,
משבירה של אינסוף אמונות,
אגם של אש שבוערת,
אגם שנראה קצת אחרת."
|
הים לא אכזיב
גם בימי שבר וצעקה
|
וכך מציץ מתוך עיני, עמוק מבין האישונים,
יצור קטן, יצור ביישן, שמקנא קצת שם בפנים.
|
יום אחד התעוררה נמלה,
התמתחה וחייכה: "איזה עולם נפלא
|
רצף זכרונות שהותירני לבד
ללא הגנה מזערית
עם קוצים של ורדים
ושוטים מצליפים
הייתי האש בחזית
|
איפה אתה ילד פרחים,
כלניות עצובות, נרקיסים בוכים???
|
ישבה ילדה לצידו של ירח
כואבת פוחדת ללא הגנה
ישבה הילדה באורו הזורח
ודמעה מתגלגלת בזווית עינה.
|
הגנן עודר,
הקריין מדבר
הספר גוזר,
ואני מחפש חבר
|
"זהו סיפור על חתול מלוכלך
שחי ברחובות תל אביב ליד פח."
|
עכשיו בפנים,
כואב הלב,
רוצה לצעוק,
רוצה כאב.
|
את ראית אותי
כשליבי בוער,
ובדמעותיי הזכרת לי
|
יום אחד לקחתי אותם לשם.
יצאנו מהבית שלי. עברנו דרך הבריכות, דרך בתי העשירים, דרך
החולות והקוצים.
|
|
|
אם תרצו, אין.
הרצל בדיקי. |
|
