|
עטו האדום צייר חריצים של דם על גופה. והדם נזל ומילא את ליבה
וראשה.
|
בבוקר היה כתם על הסדין הלבן, כמו סימן אחרון ללילה הארוך שעבר
על שניהם, גם אחרי שהוא כבר הלך והיא - שכחה.
|
"אגם של דמעות לבנות,
משבירה של אינסוף אמונות,
אגם של אש שבוערת,
אגם שנראה קצת אחרת."
|
הים לא אכזיב
גם בימי שבר וצעקה
|
וכך מציץ מתוך עיני, עמוק מבין האישונים,
יצור קטן, יצור ביישן, שמקנא קצת שם בפנים.
|
יום אחד התעוררה נמלה,
התמתחה וחייכה: "איזה עולם נפלא
|
רצף זכרונות שהותירני לבד
ללא הגנה מזערית
עם קוצים של ורדים
ושוטים מצליפים
הייתי האש בחזית
|
איפה אתה ילד פרחים,
כלניות עצובות, נרקיסים בוכים???
|
ישבה ילדה לצידו של ירח
כואבת פוחדת ללא הגנה
ישבה הילדה באורו הזורח
ודמעה מתגלגלת בזווית עינה.
|
הגנן עודר,
הקריין מדבר
הספר גוזר,
ואני מחפש חבר
|
"זהו סיפור על חתול מלוכלך
שחי ברחובות תל אביב ליד פח."
|
עכשיו בפנים,
כואב הלב,
רוצה לצעוק,
רוצה כאב.
|
את ראית אותי
כשליבי בוער,
ובדמעותיי הזכרת לי
|
יום אחד לקחתי אותם לשם.
יצאנו מהבית שלי. עברנו דרך הבריכות, דרך בתי העשירים, דרך
החולות והקוצים.
|
|
|
בואי אלינו בואי
אלינו אלינו
לים...
ואם לא לים אז
לדירה שלי!
ד"ר מישה רוזנר
מתגעגע לזאת
שאהבה את התל
אביבי וממתין
במספן ציוד בתוך
חדר האוכל קומה
מינוס שתיים
הקריה תל אביב. |
|
