|
 231149344
ילידת שנת 1991
כותבת מאז שהיא זוכרת את עצמה, ועל הכל.
אוהבת לנסות, אוהבת לעשות, אוהבת לחיות.
השם האמיתי הוא ענבל ואתם יכולים לקרוא לה איך שאתם
רוצים.. תיכנסו תקראו תדרגו ותהנו, וגם אם לא תודה
שניסיתם.
ים =)
הסתכלת לי ישר לעיניים במבט חד, חודר כזה, ואמרת לי "אני אוהב
אותך".
עינייך נצצו, ציפית לתשובה, היית כל כך קרוב אליי שיכולתי
להרגיש אותך מתנשף ומזיע, קצב פעימות לבך היה מהיר, ואני פשוט
הסתכלתי עלייך וחיבקתי אותך, חשבתי שזה יספיק בתור תשובה
|
הגיע לילה וידעתי שאני צריכה לתת לעצמי להרדם, אבל לא יכלתי.
נכנסתי למיטה ופקחתי את עייני כל כך חזק כדי שלא אתן לעצמי
להכנע לגופי.
הייתי חייבת לראות אותה.
|
בידיים הנעימות שגורמות לי להרגיש כל כך הרבה בנגיעה אחת.
במילים המתוקות שלך, שאיכשהו סוללות לעצמן את הדרך ללב שלי.
|
מביטה מבעד לחלון, רואה שמש זועקת, אנשים מזיעים- וקופאת.
מביטה מבעד לחלון, רואה עץ פורח, פרחים עליזים- ונובלת.
|
אינך מסתכל עליי אתה רק נוגע
אך בלבי אני מרגישה, אתה יודע.
|
חצי מנשקת חצי סוטרת
חצי אמיתית חצי משקרת
חצי מחבקת חצי מפנה עורף
חצי קיץ חצי חורף.
|
יושבת בחדר, לבד. כבר לא בוכה. רק חושבת.
מציירת פיגורה של דמותך במוחי ולא מצליחה לדמיין אותך כשאתה לא
איתי.
|
ואתה- קרעת את שמלתי, ואת לבי עקרת, את עיניי שיתקת, ואת חיי
מוטטת.
|
לא - זה בעצם שלילה כתשובה.
לא - זה מה שנתת לאהבה.
|
אתה סוחף אותי כמו גל גבוה וענק,
ואני- כמו צדף חלש וחסר הגנה שהיה קבור באדמה,
עד שאתה הגעת- וסחפת אותי החוצה.
|
שיבוא מישהו בלי לבקש ושיבין הכל בלי המילים ונהיה שם שנינו
שקועים בעצמנו, ורחוקים מכולם.
פחדתי שאשאר לבד, שאפול לתהום שאין לה תום.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
אם אין אני לי
פרוקופייב.
-העמותה לעידוד
ההכרה
בפרוקופייב. |
|
