|
סתם אחד.
מוכן למכור את נשמתו לשטן תמורת עבודה במשרד פרסום.
ירמוס את חבריו, בני ביתו ואהוביו בשביל בדיחה
טובה.
אוהב חיות - שונא אדם.
אוהב אלימות - שונא מכות.
אוהב.
קיין לא יכל לשאת זאת יותר, הוא אהב אותה. אהב אותה כמו שאהב
את ששת נשותיו הקודמות. הוא ניגש לסלון והתיישב על הכורסא
הענקית שקנה פעם מאיזה ויקינגי זקן באחד מטיוליו באירופה.
|
גל היה ילד רגיל, עם ילדות רגילה והורים רגילים, או שלא,
טלוויזיה רגילה, פלייסטיישן, בריכה ענקית בחצר ומשרת אנגלי
רגילים לחלוטין. כמו המון ילדים בארץ, גל היה "בן-של". אביו
היה הזמר המפורסם אביב דשן.
|
"אני משתתף בצערך, גברת קופר. דוד היה אחלה בחור, חבל שהוא הלך
בגיל צעיר כל-כך. ברצוני לעודד אותך - הנה, קבלי את הסמיילי
הזה שציירתי פה, תאמיני לי, את תרגישי הרבה יותר טוב אחרי
שתסתכלי עליו".
|
אהבתי לשמוע את רעשם של העלים היבשים מתבקעים בקול נפץ קטן תחת
רגלי הגסות. לא פלא שאהבתי כל כך ללכת לביתו של סבא, כל השדרה
המובילה אל ביתו הישן הייתה מלאה בעצים ערומים שהפשיטה השלכת,
והמדרכה התמלאה בכתמים של ירוק, חום וכתום שהיו כל כך פריכים
וכאילו התחננו ל
|
"אני נשארת פה לתמיד!" הודיעה לי יום אחד הבגרות, כשישבנו
במטבח על כוס קפה, כי הבגרות לא אוהבת שוקו.
|
- "אתה יודע בכלל מה זה להיות "בן של"?! אתה יודע כמה שטויות
הייתי צריך לעשות עד שאני בעצמי התפרסמתי?! יש לך מושג מה זה
להתאפר ולהתלבש כמו זונה לפני כל הופעה? אתה יודע איזה חיים
קשים היו לי? מה זה לגדול בבית ש..."
|
הוא ידע שזה הם, אבל מה שהכי עצבן אותו בכל הסיפור עם השמשה,
זה שזה קרה ב-"פאקינג"-כפר-שמריהו!, שזה בכלל מחוץ לשטח של
הג'וקים. לא באיזו שכונה נידחת בדרום ת"א, או בעיר מוכת אבטלה
בדרום, זה קרה ממש בכפר שמריהו!
|
מיד לאחר שחרורי מצה"ל פתחתי משרד ל-"ויתורים עצמיים". עזרתי
לחיילים שוויתרו לעצמם, כמוני, להשלים עם גורלם. עזרתי
למקגייוור לשפצ"ר כמו שצריך, לימדתי את רמבו שלא צריך לפגוע
"בול" במטווחים כל הזמן, ואפילו עזרתי פעם לאייל פלד כשוויתר
לעצמו באמצע ניווט מפרך ברח
|
המודיעין המתקדם של ה'חמאס' הודיע שלא כל-כך צריכים עכשיו
פיגועים, כי חבל על התחמושת וחוץ מזה שפיגוע בנתניה ליד הקניון
זה כבר "פאסה". הדבר האחרון ששאהיד רוצה לשמוע לפני שהוא הולך
להתפוצץ זה שהוא הולך להתפוצץ במקום שכבר היה בו פיגוע
("ביגוע"-חשב לעצמו אחמד),
|
העמדה הייתה מטונפת ומשום מה כרובי החליט שכדאי לנקות אותה.
"מה אכפת לך? זה ישרוף לנו קצת זמן שמירה" אמר. אז ניקינו. זה
"שרף" לנו בערך ארבע וחצי דקות מהשמירה. עכשיו נשארו לנו רק
עוד קצת יותר משבע וחצי שעות, גיחכתי לעצמי.
|
כבר שנה וחצי כמעט שאנחנו חברים,
ואני עדיין אוהב אותך.
והאידיוט, סליחה, החבר הקודם שלך, כבר לא מפריע לי,
כי אני אוהב אותך.
|
רסיסים של אהבה
נישאים ברוח המסתחררת,
ומתערבבים עם רסיסי תשוקה
במחול סוער...
|
אם הייתי יכול,
הייתי נותן לך שלום
(ואם לא שלום אז לפחות נשיקה).
אם הייתי יכול,
הייתי נותן לך הכל.
|
אז אחרי ששכרנו לנו חדר בדרום ת"א,
חיינו מדקה לדקה, מצאנו עבודה זמנית לא רצינית,
ודפקנו את המדינה כי גם חתמנו בלשכה,
נגמר לנו הכסף
|
אני רוצה כבר להשתחרר מהצבא, להשתחרר בכל מובן המלה! לא כמו
ה"שרוטים" האלה שאחרי 3 שנים הם יוצאים מהצבא לחיים באזרחות,
אבל הם אף פעם לא השתחררו מהצבא, בתוך הראש שלהם...
|
"בכף היד שלי אני מחזיק פרפר, מוסתר, בתוך אגרוף סגור. האם הוא
חי או מת? אני שואל אותך... את יודעת, זה תלוי גם בך..."
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
ישבתי וחישבתי -
הסיכוי שאני
אקרא סלוגן של
עצמי בדף האחורי
הוא
4,536,782,931
לאחד.
ואני עדיין
מנסה.
עוד אחד שמבזבז
שעות על גבי
שעות בצפייה
בדף האחורי. |
|
