|
יליד 1990.
שחקן ויוצר.
כתב לשעבר בעיתון "טיים-אאוט" ו"במחנה".
מוצא עצמי מתאמץ
לאמץ טיפה של אומץ,
שיסמן את תחילת עונת הגשמים.
|
כשכל דבר מרווה נשתה מהן עד תום
והותיר רק גוש בגרון.
|
בדרך הארוכה/ בה רגליך לא נחו/
ינוקה ראשך מכל מחשבה/
רק רגליך הדואבות צעדו באחו/
|
היא רקדה עמו, במורד שעון החול -
בדרך אל מותו.
על בדים, כחולים רכים.
רגליה תחת עורפו.
|
בין בגדים מתייבשים, היא נשענה מקומטת,
מביטה בחלון, ובעיניה קנאה להולכים.
היה זה יום קודש, ואני, והיא,
|
עליתי במעלות עלומות -
דמעות מדומות שאבדו מתוכי.
טיפסתי תהומות תמוהות.
בשביל לזכות מחדש באשר אבד בדרכי.
|
זונה בשמלת ערב,
נתפרה לחניונים.
ריקדה במחול
אורות ושדים.
|
כרסיסים של זכוכית
היא, ננעצה בבשרו.
שבר הכלי שפעם הייתה.
|
ואם את תזכרי אותי כך/ אזי מה ישאר
מדמותי/ נאבק באבק שנותר מתוכני/
קורי הקור שנקרו בעיר.
|
כוונה.
ניטחת על דף,
ורסיסיה מילים.
כל רצון אחר,
|
רציתי לטבוע בין שדרותייך,
להיות כאבן ריצוף.
לגלף הם יוכלו, אך לעד לא לגרוע,
מחום האספלט על הגוף.
|
וליבה אדום רותח,
צעק את שנדם.
פיסקה את רגליה לכל אורח,
פיסקה גם את שירם.
|
השיחה במסיכה
מסיחה את עיניך:
זהו נשף חגיגה,
ואינך היחיד המחופש.
|
פנים מתפנות, לפנים אחרות,
והשנים משתנות
בשנית.
|
של רצון לרצות את דמותך,
המאסתי עצמי, בנמסי משפתייך,
בנימוס של הרך הנולד.
|
הן עץ של זית,
אך לך הזמן יכאב.
את תלכי, הן הוא מוסתר -
דמנו מעליו.
|
וארון הקדושה
בנקל נישא,
כי עייף ורוקן מתוכנו.
|
|
|
זה שיושב שם
במרומים ומחליט
איזה סלוגנים
נכנסים ואיזה
לא- עושה חרא של
עבודה.
ואני לא מדברת
על זה שאף סלוגן
שלי לא נכנס עד
עכשיו, אלא על
חוסר תשומת הלב
ועל הזלזול שהוא
מפגין במיונים
שלו.
תנסו למשל
להקליד את המילה
"חסה" בחיפוש שם
למטה. שימו לב
בכמה סלוגנים
(שלושים לפחות)
מופיע באיזושהי
צורה הביטוי
"בעסה להיות
חסה".
חסה מאושרת
בביקורת נוקבת. |
|
