|
ילדה
הם לא ידעו שרצחת אותי
עובר כבר לקורבן הבא
תשכח כליל את ליל מותי
ואת קורבן האהבה
|
זו המילה שלו נגד המילה שלה
ולהם בכלל איכפת אם היא לבשה שמלה
ובמשטרה כשהלב כבר מאובן
מיטשטש הגבול בין הפושע לקורבן
|
אנשים שבוכים
הם עכשיו מלאכים
וטיפות הגשם בין שעות הערביים
הן דמעות מלאכים הזולגות משמיים
|
כבר עברו שנים מאז
והמראה עדיין עז
היא רק ילדה קטנה
אמא אינה
היא כל-כך רוצה לגדול
להשיג כבר את הכל
הקורים נפרמים טיפה אחר טיפה
כבר לא ילדונת מוגנת בקליפה
|
מתי יגיע יום בו אראה אותך ולא אחוש דבר
לא ארגיש את אותו הרגש המוכר
הרגש הסוחף, הממכר, ההרסני
שמציף את כולי ומטביע אותי
|
כמו חוק בלתי כתוב
אי אפשר לאהוב לנצח
אחר כך זה כבר הופך לתאווה לרצח
|
אומרים שמלאכים יש רק במרום
אך אני יודעת, יש מלאכים בכל מקום
|
כואב לי בלב ואתה אינך
מפחדת פן תצלול לתיהום השיכחה
אתה מופיע מולי בכל ריגעי העירות
לפעמים גם רואה אותך פתאום בטעות
קשה להאמין שאתה כבר שם
כבר לא באותו עולם
ואני כל-כך מתגעגעת סבא
|
היית הנר שהפיץ את האור
הלבן שהעלים את השחור
היית כמו סם ממכר בשבילי
הדבר היחיד שהיה באמת שלי
|
|
|
מודעות: פרק
הזמן המעצבן
שבין תנומה
לתנומה
המילון המלא
לעצלן |
|
