|
 כן, כן ילדים. ישנן סכנות רבות בחוץ. לא תרצו שיקרה לכם מה
שקרה לקייט, נכון? |
...."אנחנו, שרק לענה מרווה את שפתותינו, ורק על על
קוצים אנחנו דורכים, את רוצה שנתנזר מפשע בעוד שרק
ידו של הפשע היא הפותחת בפנינו את שער החיים....."
בין מרחבי התמימות הואגינלית שלך
הכל נשאר בגדר חלום.
|
סקרלט, את לא יודעת לאהוב ואף פעם לא תדעי, אם זה יקרה
אני מחרבן על האהבה שלך ויורק לך על הדם.
לא תצבעי את שפתיי יותר
|
אתמול היינו מוכים
אחד באימה של השני.
אתמול נמסנו
בתוך עולם אינסטרומנטלי אכזרי
|
אם תתאהבי בי,
לא תצטרכי לתת לי לטעום מדמך הרומנטי-מתקתק
הרי זה מה שאני אעשה כשאני אגלה את דם בתולייך...
|
שקע בחלומך,
שהריי חלומך הוא להשאב אל סערת המתים.
כי כך, אמרת, תהיה יפה ומלנכולי יותר.
|
שומר עלייך מכל משמר,
כי את היחידה שיודעת איפה נמצא הכאב הכי גדול שלי.
|
אלוהים,
את לא יודעת עד כמה את יפה.
כשדמעה זולגת,
|
מעניין מי נרקב בתוך הקבר,
שבאמצע בית הקברות.
|
רוח סערה, פורעת את שערך שחור הליל.
עורב תאב שורט בציפורניו את שורש העץ הרקוב.
|
יצרתי לך ליצנים כתומים וילדות עם עיניים כחולות חסרי פנים
מחוספסים כדי שישכבו עמך בטירות העונג שלך.
את אהבתי זרקת ארצה ורמסת עם עקבייך המטאלים הגבוהים ואני
כסחבתך שוב כל פעם מחדש, התכופפתי והרמתי.
|
דיי, תפסיקי.
תפסיקי לצרוח.
תפסיקי למרוח את כל הדם על הקירות.
|
אני כל כך רוצה להתחכך בסכין החדה שלך
לטעום מחודה הממכר
|
הלסביות שלי, מחביאה בארון שוטים וסופרת מלקות.
|
שפתיי נפערו מעצמן, יודעות מה מחכה להן, כמהות, משתוקקת,
למגע הקר של הלהב הישנה הזאת.
|
אתם מכירים את ההרגשה הזו שאתם מתגעגעים למישהו..?
מתגעגעים אליו כל כך?
הרגשה כזו שלקום בבוקר הוא חלק סתמי, פרט שולי, אקט ניבזי,
וכל הבקרים שחורים.
כל הימים רעועים
וכל שניה עלובה יותר מהשניה שלפניה.
|
אתה מדהים אותי. אתה גם מאמין לשקרים לגבי, גם פועל בפזיזות
מטופשת, גם בוגד בי, ועוד בסוף יש לך את החוצפה להרגיש מאוים
ולומר לי שאתה יודע שעכשיו אני ארגיש צורך לנקום ואני אבגוד
בך בחזרה. אז לא.
אתה לא עד כדי כך מעניין אותי כרגע שאני ארגיש את הצורך
|
הכאב מתפתל מסביב לגרוני,
וכמו נחש הפיתון חונק אותי לאיטו
|
הכול התחיל כשנפלתי למים.
הרגשתי את עצמי שוקע עוד ועוד ככל שאני מנסה להתנגד,
אל תוך האוקיינוס הזר הזה.
|
אני לא יודעת למה אני תמיד סולחת לך
איך אהבה וכאב שזורים כל כך חזק בינינו ולא ניתן להפרידם?
|
יש לך את עצמך, בחדות אינטלקטואלית קפואה,
את תמיד מתנגדת...
|
בצעדים צהובים ויבשים
התקרבתי אל דלת ביתך
לא יודעת אם אתה:
חי, מת, מטביע את אצבעותיך שוב באקורדים עצובים של ים.
|
וכל הדף יוצר המחורבן הזה אמור להיות של שנינו, קיבינימט.
אתה נעלמת ואני נתקעתי עם החרא הזה לבד.
אבל זו הדרך היחידה שלי לתקשר איתך כרגע.
אני לא אתן לך להמחק...ולהעלם.
|
אני זוכר שכל פעם שפרקתי בפנייך את הכאב היית מנפצת את הדמעות
שלך עם זכוכיות.
את לא בנויה לכאוב.
את בנויה רק לשמוח ולחייך ולהיות מאושרת לנצח.
|
כמה שהייתי רוצה לנעוץ סיכה בעיניי הזכוכית האלו...
|
אבל השדים הקטנים ממשיכים,
בעלטה חולנית מנשקים אותי.
אני אמשיך לרוץ עד שכל זה ייגמר.
רק רציתי לומר,
אני מצטער.
|
אל הארכיון האישי (8 יצירות מאורכבות)
|
|
שאני אציע
סולגן?
אני!? אני
אומנית יש לי
קפריזות ,
שעכשיו יהיה לי
מחסום כתיבה, אם
אני אבזבז שנייה
מזמני כדי לכתוב
סלוגן!
צל"ש |
|
